בית לחם (300), יום ו' 6.7.12, בוקר
יום שישי. ב-10:00 בבוקר שתי עמדות מאוישות ואנשים עוברים. אנחנו עומדות צמודות לקיר וצופות. שתי חיילות בעמדות הסגורות. הפלסטינים והפלסטיניות מניחים את המגנטי על מדף בגובה האגן ומצמידים את האישור על החלון כדי שהחיילות תעתקנה את המספר על המחשב שלהן ותסמנה לפלסטיני/ת לעבור. כמעט הכל מבוסס על שפת גוף. חיילת אחת מחייכת ומזמינה אנשים לעבור ע"י פתיחת כף יד ימין כלפי מעלה והזזתה לכוון היציאה (מחווה של בבקשה לעבור), בעוד השניה מסמנת בתנועת העברה ואינה מחייכת. החיילת השניה גם מדברת עם השומר.
בערך ב-10:15 נוספו עוד 3 חיילים ונפתחו עוד עמדות – הנימוס נשמר ואנשים דיווחו על 10 דקות זמן מעבר מהכניסה למתחם ועד ליציאה. הגברים ממהרים לצאת ולפעמים לא הספיקו לחזור ולהדק את חגורת מכנסיהם .. מביך.
המחשבים נתקעו לחמש דקות כמעט ב-10:28 , נוצר תור של כ-30 אנשים אבל זה הסתדר מהר מאוד.
ילדים עברו היום בלי שאלות ( לא ראינו אם הוחזרו בשלבים מוקדמים יותר). היו ארבעה ילדים שעברו בשעה שעמדנו שם.
היינו צריכות לנסוע לעציון לסידורי מנועים וכשחזרנו לא היו אנשים להוציא פרופסור מאוניברסיטת אל נג'אח שיש לו היתר למרות מניעה וכל פעם שהוא צריך לעבור במחסום הוא מעוכב. דיווחנו למוקד ההומניטרי, החיילת אמרה שהעלתה בקשה לאישור, ועזבנו לפני שניתן לו האות לצאת.