קלנדיה, יום א' 8.7.12, בוקר

05:30 חמשת השרוולים פתוחים כבשני השבועות האחרונים, שלושה תורים מסודרים לפני שלושת הקרוסלות. קצב העברה נראה סביר ביותר, ולברכת שלום שלנו נאמר לנו על ידי כמה פועלים שהמעבר ״בסדר״. 

06:00 הגיע הקצין עם שומר ראשו שפתחו את השער ההומניטרי, והעירו לנו  פנים. ספרנו שכל 4-5 דקות העבירו כ 50 איש.

06:10 תור הפועלים התארך, וקצב העברה להפתעתנו ירד. התור הגיע אל מחוץ לסככה ופועלים המשיכו לזרום לשלושת התורים. בספירה שלנו שוב כל 5 דקות עברו פחות מ 30 איש

06:30  בקשנו מהקצין ה״חביב״ שיאיץ את החיילים להעביר יותר מהר, כי להתרשמותנו הקצב ירד מאד והתור גלש מחוץ לסככה. הקצין הסביר לנו שהחיילים עושים את מלאכתם כמו שהם חייבים, וכשהוא מאיץ בהם הם דווקא מאיטים. 

06:45 נראה היה שהמצב מתחיל להתחמם ופחדנו ששוב תהיה מהומה והתור יתבלגן כפי שהיה בעבר. לבקשתנו החוזרת מהקצין שמאד שמח לדבר אתנו, הוא ענה לנו שהחיילים הם ממשמר הגבול והם לא נשמעים לו. כידוע לנו עד כה תמיד כשהקצין מגיע הקצב של העברה משתפר. 

07:30 עזבנו את המקום כשהתור פחת והקצב המשיך להיות די איטי

די מייאש, כי בשבועיים האחרונים נדמה היה שבגלל ש 5 הקרוסלות פתוחות מוקדם העברת הפועלים היתה בקצב די סביר. 

לסיכום היה רושם שמספר העוברים היה גדול ממספרם בדרך כלל אבל קשה היה לנו להוכיח זאת .

כל הפועלים שדברו אתנו התלוננו שביום שישי בבקר פתוחים רק קרוסלה אחת או שתיים כל הבקר, והחיילים מעבירים בקצב איטי ביותר. לא קבלנו הסבר מתקבל על הדעת מהקצין מדוע זה כך מלבד העובדה הידועה שיש הרבה מתפללים.