ארתאח (שער אפרים), מעבר אייל, יום א' 3.6.12, בוקר

צופות: 
אנאלין וליאורה (מדווחת)
03/06/2012
|
בוקר

ארתאח/ "שער אפרים"

04:07: "בוקר טוב, התחלת עבודה"

הקרוסלות בכניסה למעבר פתוחות, אבל האור הירוק לא דולק. כנראה מקולקל.

נשים שמגיעות למעבר בשעה זו  עומדות ועוברות יחד עם הגברים. לפני המגנומטר הן נעמדות קצת בצד, והגברים מאפשרים להן לעבור יחד. ( יותר מאוחר, ביציאה, מסביר לנו מכר שיש כניסה נפרדת לנשים רק בימי ראשון ורק בשעה 04:00 ).

לפני הכניסה למגנומטר חלק מהעוברים פותחים תיקים ומוציאים את תוכנם. עד 04:25  יש כניסה זורמת ללא תקלות. אנחנו מחליטות לעבור לצד השני לראות את היציאה. לא ראינו גם הבוקר משקיפים כלשהם מלבדנו.  (אין “Ecumenicals” )

גם ביציאה זרם מהיר של יוצאים. ב 04:33 פתאום נסגרת הקרוסלה. בערך 30 איש מחכים לצאת, ומספרם גדל במהירות. מבפנים נשמעת הקריאה: "סיגל לשיקוף 4" ומיד אח"כ: "חזרה לשגרה".

כל זה לקח 2 דקות, והפקק שנוצר יוצר לחץ על הקרוסלה שמסתובבת במהירות מפחידה. בתוך המבנה על ה"גשר" רואים שומרים חמושים. ליד הקיר ובין העמודים שקרובים ליציאה קבוצת מתפללים. מעליהם – שלט:  "יציאה לחניונים. שהות נעימה ובטוחה"

הכל מתנהל בשקט ובמהירות. רק אישה אחת פנתה אלינו ואמרה "לא בסדר, לא טוב" אבל לא פרטה. אנשים מברכים בבוקר טוב, ואיש אינו ניגש להתלונן או לבקש עזרה.

אנחנו מזהות בקהל היוצאים מכר שלנו, שמסביר לנו (שוב) שיום ראשון הוא הגרוע ביותר. לי הוא נראה לחוץ – אולי ממהר.

אנחנו מחליטות לעזוב ב 05:00. ברחבה שמחוץ למעבר המוני אנשים: שותים קפה, מעשנים, מתפללים, מתרחצים בברזיות, ומחכים להסעות שלהם.

05:17 מעבר אייל

גם כאן כבר המוני אנשים מחכים להסעות . אנאלין  מבקשת רשות וליווי כדי לראות את צד הכניסה למעבר. מגיע בחור "קשוח" שאומר שנוכל להשאר רק 5 דקות. אבל בסופו של דבר מתפתחת שיחה מעניינת  ונעימה. הבחור עונה על כל שאלותינו: בכל יום עוברים במעבר הזה 4500 עד 7000 איש. אנאלין אומרת שנראה לה שעוברים לאט. הבחור מסביר שכל האנשים האלו עוברים תוך 4 שעות כלומר לפחות 1000 איש בשעה. לדבריו מנהל המעבר הזה, ששמו שמעון לוי ,עושה כל שביכולתו כדי להקל על משתמשי המעבר. הוא הגיע להסדר שיהיו "סדרנים" בתוך התור. הסדרנים הם בעצמם פועלים שבסופו של דבר גם עוברים לישראל. אבל הם מתנדבים לסדר את התור ולמנוע בעיות. אחת הבעיות הגדולות שהיו בעבר היא בעיית ה"סוחרים" . אלה אנשים שיש להם אישור לסחור בישראל – להבדיל מאישור לעבוד (פועלים) ה"סוחרים" מקבלים אישור לעבור רק משעה 07:00 ובעבר הם היו גודשים את התור ומפריעים לפועלים הממהרים להסעות. כיום הסדרנים מעמידים אותם בצד והתור זורם. ( בעבר שמענו תלונות דומות בשער אפרים – מעניין האם גם שם נמצא פתרון?)  הסדרנים גם מסדרים מעבר מופרד לנשים. לדברי ה"מדריך" שלנו יש גם הקפדה על נוסח דיבור והתייחסות – ואנשים שצעקו פוטרו מהעבודה. אנחנו גם מקבלות הסבר מקיף על הסכסוך  הישראלי-פלסטיני שכולל משפטים כגון: "האנשים האלו לא אשמים, הם רק רוצים להתפרנס" אנחנו (מפעילי המעברים) נמצאים בין הפטיש לסדן, אנחנו צריכים גם להשמע להוראות הצבא והשב"כ וגם לאפשר פה מעבר מתחשב עד כמה שאפשר" "ארגונים כמו שלכם ,מחסום ווטש ,הם מאוד מאוד חשובים במדינה דמוקרטית" וגם: "רק לפני שבועיים זרקו לנו בקבוק תבערה על הגג, ובשנה שעברה מישהו ניסה להכנס עם מטען צינור"

אכן ראינו שהתור הענק מתקדם מהר ובסדר . מהצד השני ראינו מכונית משטרה פלסטינית שכנראה גם מסייעת בשמירה על הסדר. הבחור בדק במכשיר הקשר שלו ואמרו לו שכבר עברו  3400 איש (נדמה לי), ובתוך המבנה יש עוד כ – 1000. השעה הייתה בערך 06:15, שיחתנו נמשכה הרבה מעל 5 ד', ונפרדנו בתודה מהמדריך הצעיר והמרשים שלנו.

האם ככה נראית  "נורמליזציה של כיבוש"  ???