דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ב' 14.5.12, בוקר
8.30-12.00
מעבר מיתר- ריק בשעה זו. אוטובוס אחד למשפחות אסירים ממתין. הן כבר עוברות.
כביש 60
הכל שקט לאורך כביש 60 וכביש 317. שדות הדגנים השונים לכל מלוא העין.
השעורה הבשילה גבוהה ויפה. קוצרים אותה בכל פינה בדרך כלל בידיים במגלים כמו פעם. זה לא רומנטי בכלל, זו עבודה קשה.
אלא שלמרבית הפלחים אין אפשרות כלכלית להחזיק כלי עבודה מודרניים למרות שמותר להם כבר לנסוע בכביש.
רק בשדה אחד, לא רחוק מהגדר שלמרגלות ההתנחלות טנא עומרים, שמחתי לראות קומביין ואת ערמות הקש נפרדות מערמות הגרגרים.
החיטה עדיין חצי ירוקה ועוד לא נקצרת. אילו אפשר היה "לברוח" קצת לאווירה פסטורלית, אבל לא באמת, אי אפשר, כי תיכף נגיע לאנשי אטוואני.
חירבת א-תואני
נודע לנו ששוב, בפעם האלף, ירדו מתנחלים מחוות מעון לכרמי הזיתים של שכניהם ופשוט שברו ענפים ל-20 עצים.
באנו לראות. החלקה רחוקה מאד ולא נגישה לנו כל כך, אז ראינו אותה מרחוק. דיברנו עם בן משפחה שעסוק גם הוא בקציר.
הוא סיפר לנו ואמר שהמשטרה היתה וגם הצבא.
נו אז מה?! ברור לגמרי מי המשחית, אז מה?! איש לא ייתפס, איש לא יענש.
הפלח אמר שגם הם יכולים לעשות אותו דבר למתנחלים אבל הם לא רוצים לנהוג כך. אום ג'ומעה אמרה שהיא יודעת שהצבא לצד המתנחלים ושום דבר לא יעזור.
גם אנחנו יודעות. אז חוץ מאשר להתרגז, להתבייש ולבטא את צערנו בפניהם - אין לנו מה לעשות.
אז אנחנו מספרות כעדות ראייה שוב ושוב, וכותבות כדי שיגיע למרב האנשים שרוצים לדעת, לאלה שגבם עדיין לא לגמרי מופנה לכיבוש ועוולותיו.
שידעו השלטונות, אנחנועדיין כאן, רואות ומספרות. אולי מישהו לא שכח לפחות את המילה בושה. צדק, מוסר, זכויות אדם - כבר מזמן נמחקו מלקסיקון ה"ציונות" הזו.
חברון
איזה מזל, שום דבר חריג לא קרה. הכל אותו דבר.
העיר ממשיכה להיות אבן שואבת: אוטובוסשל תיירים, לידו אוטובוס של נוער מגוש עציון, כולם באים למערת המכפלה. ברחוב השוהדא, ליד בית הדסה, עוד אורחים יורדים מאוטובוס.
על החולצות שלהם כתוב שהם ממכינה קדם צבאית כל שהיא, באו לשמוע את ה"סיפור".
אני מקווה שלפחות להם יינתן לשמוע גם את תושבי העיר הלא יהודים.