אל ג'יב (גבעת זאב), ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 20.5.12, אחה"צ

קלנדיה:

השיממון, הטינופת, הייאוש והסירחון נהיו חלק ממהות המצב הקיומי שדומה דבק במקום ובאנשים.

ביום בו חגגו בצדן האחר של החומות את "יום ירושלים", כאן, במחסום ובסביבתו, מקום הכלול בגבולותיה של "ירושלים רבתי" התנהלה השגרה במעין השלמה עם המציאות, כאילו היא גזירה שאין לשנותה, ללא אופק ותקווה, כי ניסיון השנים מלמד ששינוי תמיד כוונו אחד – להרע ולא להיטיב.

אל-ג'יב:

קשה ואסור להתרגל למראה הבדיקה שעובר היוצא מפלסטין הכרוכה בהשפלה ואיבוד כבוד הנבדק.
הפרשי הגובה שבין הבודקים בעמדה המבוצרת, הרואים את העומד מולם/תחתם דרך חלונות חסינים ואטומים, לבין הנבדק הנאלץ למתוח את גופו ולהרים את ידו נושאת המסמכים לקראתם, הוא הפרש של כמה עשרות סנטימטרים. יש פה לא רק פער בגבהים, אלא דרך נוספת לקבוע היררכיה של עליון ונחות, של שולט ונשלט.
מקריות? טעות או חוסר תשומת לב בתכנון? – אין ספק שהדבר נעשה בכוונת מכוון.

"אה, הגעתן מהשטח האדום!" אמר המפקד במקום לאחר ששאל ונענה איך לכל הרוחות הגענו מהצד שלא צפוי שישראלים יגיעו ממנו. כי הקו הירוק מחוק כבר שנים מהמפות ומהמודעות, החליפו אותו האדום (= פלסטין) והכחול (= ישראל).
בחירת הצבעים אינה מיקרית. לאדום אסוציאציות של סכנה דם וכאב ולכחול של רוגע.

ב"קפה אבו-יונס" סיפר לנו קבלן בניין על תנאי העסקת הפועלים, על שכר יומי בסך 120 עד 150 שקל לאדם: "תלוי איזה עבודה הוא עושה ואם הוא מקצועי" והבהיר שלסכום הנ"ל לא נלוות הטבות סוציאליות או אחרות, שאישורי עבודה להתנחלויות, בשונה מאישורי עבודה בישראל (שאינם ניתנים לפני מלאת לעובד 35 ורק אם הוא בעל משפחה) ניתנים כבר בגיל 25 בלי קשר למצב המשפחתי.
כמובן שבכפוף לאישור השב"כ ושיש לחדשם בכל שלושה חדשים.

ואיש אחד סיפר על אחיו שלאחר עשר שנות עבודה ("ולא היו לו שום בעיות") בהתנחלות שמעבר לגדר, בקר אחד, לפני שנתיים, לקחו ממנו את האישור והודיעו לא שהוא מנוע שב"כ. מאז הוא הולך ושב והולך במשרדים, דופק על דלתות, שואל, מבקש – כלום. "אפילו שהיו לו בדיקות בבית החולים מוקאסד וביקש אישור רק ליום אחד – לא קיבל".

מחסום ג'בע:

כלב וכלבנית היו בעיצומן של סריקות טנדר. הנהג עמד בסמוך. דקות ארוכות ארכה הבדיקה. החיילת הובילה את הכלב ברצועתו והוא רחרח מסביב, מבפנים ומבחוץ.
לאחר שעמד הכלב במשימה בהצלחה, כשכנראה מצא את שהוחבא, הוזז מהרכב וקיבל מאדוניתו פרס בכלי פלסטיק צבעוני. ואילו הנהג, שרכבו שהופקע מרשותו הושב לו, בעט בכעס ובעצבים בדלת הרכב לפני שנכנס והמשיך בנסיעה.