קלנדיה, יום א' 13.5.12, אחה"צ

אלו מול אלו:
במתחם החנייה הפנימי משורין של משמר הגבול. מהעבר האחר התחמשו ילדים באבנים.
תחילה תקפו הילדים את המגדל הפינתי. כשזה לא הגיב, פנו לעבר שער המחסום ויידו לעברו אבנים. כאן זכו לתגובה ולהתייחסות. מאבטחים חמושים מונהגים ע"י שוטרת הגיחו ונעלו את השער.
הילדים נסוגו מאימת לובשי המדים ופעילות המחסום נעצרה.

בסביבת המחסום עדויות אילמות לריבוי ותכיפות ההפגנות: נשקם של המוחים - אבנים שהושלכו, ונשק תגובת הנגד - נוזל הביוב המצחין שנקווה ובוהק בסדקים שבכביש.

פני סככת ההמתנה שלפני המחסום כפני הכיבוש.
המקום קודר ואפל ויש בו רק מראית עין של דאגה לבני אדם - אם בשלטי ברכה והכוונה התלויים מעל השערים ואם בביתני השירותים הנעולים תמיד.

במקום מצחין ומזוהם זה קיימו כתבות הרדיו מגרמניה ראיון עמנו ועם חבר קרוב שלנו תושב רצועת עזה.
כשהסתיים הראיון למדנו אנחנו מידידנו על המציאות החיים ברצועת עזה, על כך שמאז השתלטות החמאס ישראל אוסרת הכנסת סיגריות (כפי שהיה עד לפני מספר חודשים לגבי כוסברה פסטה ושאר מצרכים נדרשים), ושניתן להשיג רק סיגריות מצריות המגיעות דרך המנהרות.
על המחסום המחריף והולך בדלקים, על הפסקות חשמל יזומות בנות שמונה שעות ויותר , שהפכו לעניין יום-יומי ועל כך שהנשים הן הסובלות העיקריות מהמצב. כי כששב בחשמל, בכל שעה משעות היממה - גם אם כבר אחרי חצות, עקרת הבית ממהרת להפעיל את מכונת הכביסה, את המגהץ, את שואב האבק, את תנור האפייה... היום הוא יום והלילה הופך גם הוא ליום עבורה.

על המעבר במחסום ארז סיפר החבר על משך הזמן הארוך (שעה ביום טוב) בו נתון האדם לחסדם של קולות כריזה המצווים עליו כיצד לנהוג ולהיכן לפנות, על חשיפת הגוף בפני מצלמות סורקות וחלונות אטומים כשרק התחתונים לגופו המושפל, וכן על המחיר הגבוה שנאלצים חולים לשלם תמורת הסעתם באמבולנסים לאשפוז בגדה או בישראל.

- כשירד הערב פרסו גברים קילים (=שטיח תפילה) ופיסות קרטון על הרצפה המזוהמת וכרעו לתפילת ערבית.
וזקן נכה נתמך על קביים ונעזר בבנו נאלץ לצמצם את גופו ומקלותיו כדי לדחוס עצמו לכלוב הצר המוביל למחסום. כי מנגנון השער המכונה "הומניטארי" מקולקל כבר שנים