קלנדיה, יום ב' 7.5.12, אחה"צ
15:30: לא להאמין! שלושה מסלולים פועלים בקלנדיה והתורים ממש קטנים! אף אחד לא ממתין למת"ק. נעמדנו בתור במעבר מס' 4 ונכנסנו פנימה תוך 5 דקות. חיילת (שנראתה עייפה) בדקה את הניירות של העוברים. לידה ישב חייל ופתר תשבצים. (נשאלת השאלה למה נחוצות מכונות השיקוף אם אף אחד לא מסתכל על תוכן החבילות שאנשים מעבירים. וכיצד כל העניין הזה תורם לביטחון אזרחי המדינה?)
חזרנו לצד הפשלתיני של המחסום. בשעה 16:10 ראינו אמבולנס ממתין בכיכר הצפונית. כאשר הגיע האמבולנס מירושלים, האמבולנס הראשון נקרא להיכנס למחסום הרכבים ושם הוא נתקע במשך כ-10 דקות. בסוף טלפנו לחמ"ל לבקש שיעשו משהו להחיש את המעבר ובאמת כעבור עוד 2 דקות האמבולנס הועבר. ואז בדיוק הגיע מהרשות (PA) אמבולנס שני, רכב ICU עם אורות מהבהבים וסירנה שורקת. הנהג לא המתין ונכנס ישר לתוך המחסום. חשבנו שהוא מסתדר וחזרנו לראות מה נעשה במחסום הולכי הרגל. השעה הייתה 16:25 וזרם העוברים גבר. אבל דברים כאלה לא נוגעים לפעילות המחסום – בשעה זו פעלו רק שני מעברים ומספר הממתינים גדל מאד כש-30 איש מחכים בתור בכל מעבר. היו המון סטודנטים עם ספריהם בידיים וגם הרבה אנשים חוזרים לירושלים מקניות עם חבילותיהם. כולם היו עייפים ורק רצו להגיע הביתה אבל החיילים עבדו לאט והתורים המשיכו להתארך.
יצאנו החוצה שוב ב-16:30 וראינו שאמבולנס ה-ICU פונה מהמחסום והוזז לאחור. אורותיו עדיין הבהבו, אבל החולה נאלץ להמתין. כעבור כמה דקות הגיע אמבולנס מירושלים והחיילים החלו לבדוק ניירות והנה הגיע עוד אמבולנס – היה מבחר, אבל האמבולנס ICU המשיך להמתין. ב-16:40 הוא עדיין היה תקוע במחסום. שוב טלפנו לחמ"ל. ב-16:42 התירו לאמבולנס לעבור ולהעביר את החולה לרכב הירושלמי.
אישה לא הורשתה לעבור באחד המעברים. היא יצאה ונעמדה בתור במעבר השני והתחילה לדבר עם הסובבים, מבקשת עצה. התברר שהיא גרה בשועפאת ונסעה לרמאללה לקניות. רק בדרך הביתה גילתה שלא לקחה עמה את תעודת הזהות! מה עושה בן אדם במצב כזה? הרי כולם עושים טעויות. טלפנו לכל המספרים שהיו לנו עבור מפקדי המחסום. אף אחד לא ענה. שוב טלפנו לחמ"ל אבל החיילת סירבה להעביר את השיחה למפקד. הצענו לאישה שתיסע אתנו למחסום חיזמה ושם נבקש מהקצין שיעביר אותה (ע"ס מספר תעודת הזהות שהיה רשום אצלה בכרטיס חבר קופת חולים). הרי האישה לא נראתה טרוריסטית, רק אומללה! אבל האישה החליטה שעדיף לה לנסות את מזלה עם נהגי המוניות הערבים, שתמורת סכום "סמלי" (שמענו אותם מדברים על 60 ש"ח) הבטיח להעביר אותה. וכך נפרדנו.