בית יתיר, דרום הר חברון, חברון, סוסיא, יום ג' 24.4.12, בוקר

צופות: 
נתניה ג' ויהודית ק' (מדווחות) דליה (אורחת וצלמת) מ' מאחורי ההגה
24/04/2012
|
בוקר

 

 

תקציר

יצאנו בשעה 10.45 כדי לראות את חברון בשעות הצהריים וגם כדי לבקר במחסום מצודות יהודה - הרי הוא בית יתיר, שם משפחת אבו קביטה כלואה בתוך קו התפר וילדיה נאלצים לעבור את המחסום ובדיקה קפדנית בתיקיהם יום ביומו. לפי טענת אבי המשפחה, מחמוד, בבדיקות מעכבים את הילדים זמן רב והן כרוכות בטרטור לא מבוטל.  בעבר, בזמן שצפינו בבדיקה - הכוללת גם העברת התיקים בתשקיף וגם בדיקה ידנית - המעבר היה די מהיר. מחמוד טוען שלפעמים גם בודקים את הילדים גופנית. יהיה אשר יהיה, המצב אצל משפחת אבו קבייטה קשה. ראו להלן.

חברון

חברון וקריית ארבע מקושטות כפי שכבר דווח השבוע, בדגלים למכביר.  בקריית ארבע סדינים מקשטים את הצמתים עם הזמנה לחגוג עצמאות במצפה אביחי, הרי הוא המאחז צפונית לקריית ארבע, שהורד לפני כמה חודשים.  בכניסה לחברון, מול בית המריבה, מתנחלת (או אורחת אוהדת) יוצאת מהמכונית וצורחת על הבית הפלסטיני ממול. לא שמענו את המילים אבל שפת הגוף אמרה את הכל - גידופים וקללות. הפלסטינים שקטו ואפילו לא הציצו מהחלונות. נבון מאוד מצדם. כל המחסומיםבית המרקחת, תרפ"ט ותל -רומידה היו שקטים - כשחזרנו מהסיבוב לתל רומידה מתנחלת אחת צילמה אותנו ונפנפנו לשלום. ליד בית המכפלה הנודע לשמצה, קבוצה של שוטרי משמר הגבול יושבים בנחת לפני הדלתות המוגפות ממש כמו מחנה קיץ ואפילו לא מתעניינים בנו, על אף שדליה צילמה אותם ואת הבית עטור הדגלים הענקיים. בכיכר עבד, המוזיקה של בית גוטניק שקטה גם היא, וקבוצת תיירים מצטופפת ליד החנות של עבד. שמנו לב שדווקא היום כמה חנויות, שלא ראינו בעבר, פתוחות. ליד המסגרייה של עזאם רכב משטרתי ושני שוטרים עושים איתו עסקים - מלחמה לחוד ועסקים לחוד. גם אנשי קריית ארבע הולכים למוסכים בחברון כי הם זולים הרבה יותר מאשר אצל היהודים. הבודקה בציר המתפללים ריקה וקבוצת גברים פלסטינים זקנים יושבים בשמש ומעשנים ליד.

אדמות סוסיא, כביש 317

מחברון אנחנו נוסעים למחסום מצודות יהודה ובדרך, בין מעון לסוסיא - רואים קבוצת ילדים, כ 20 או יותר, מלווים במבוגרים בשדה חיטה  מושכים את היבול ורומסים אדמה. ממש טיול שנתי. אפילו ממרחק היה ברור שהטף הזה היו מאחת ההתנחלויות. דליה ונתניה צילמו בקדחתנות והתהלוכה מיהרה לעזוב את זירת הפשע. כי פשע זה היה, ונזק נגרם לשדה פלסטיני, כפי שהסתבר לנו מאוחר יותר. לא התקשרנו לצבא או למשטרה כי באותו רגע לא היינו בטוחות במה שראינו - אבל בעקר בגלל שלא האמנו שהרשויות יגיבו ברצינות, אם בכלל.

לאחר כשעתיים: בדרך חזרה, מהומה גדולה ליד אותו שדה חיטה בו ראינו את המתנחלים וצאצאיהם. נגשנו לקצין צבא שהסתובב עם הנשק שלוף, אך הוא הגיב בנימוס ובלי מכה באף, והפנה אותנו למשטרה שעמדה במקום - שני רכבים משוריינים היטב. סיפרנו את אשר ראינו לשוטר ברכב הראשון, שהגיב: "בשביל זה אני כאן" - מסר ברור: לא להפריע לי. התקדמנו לרכב השני ושם התקבלנו ביחס רציני וענייני ומסרנו עדות, כל אחד בנפרד. גם רשמנו מספרי טלפונים - בפעם הבאה לא נהסס להתקשר למשטרה. ומשהו יצא מכל הסיפור הזה? סביר להניח שלא. אנשי סוסיא הערבית היו נסערים מאוד ויש להניח שלפחות עדויותינו חיזקו את גרסתם.
 

משפחת אבו קבייטה
החלטנו לעבור את מחסום מצדות יהודה ולהגיע לבית של אבו קבייטה כדי לדעת מתי הילדים יגיעו הביתה. הפעם, שלא כבפעמים הקודמות, ישבנו בחדר המשפחה, שם גרים מחמוד ואשתו ושתי נשות אביו המנוח - האחת בת 102  והשנייה, אמו של מחמוד, בת 80 פלוס. שמענו שוב על קשיי המעבר והמגבלות שבהעברת סחורות אפילו לשימוש האישי של המשפחה. למחמוד ואשתו 10 ילדים, ועוד מספר דומה לשני אחיו. על זה נוספות נשות המשפחה, כך שיש צורך בכמויות רציניות של מוצרים בסיסיים כמו קמח ואורז וכד'. מיםinfo-icon קונים ביוקר רב, אך חשמל יש (בניגוד לפעם שעברה) תודות לפנלים סולריים שהמשפחה קבלה בעזרת קבוצת הכפרים ותעיוש, בעיקר עזרא נאווי. המתנחלים מבית יתיר הסמוכה מתנכלים למשפחה וכך גם הצבא, בטענה שמחמוד מסתיר שב"חיםinfo-icon. הילדים הראשונים הגיעו בסביבות 13:50, והאחרונים ב 14:15 כך שהמעבר באותו יום היה סביר. יש לציין שהשומרים במעבר ידעו שאנחנו נוסעים לבקר אצל המשפחה...מחמוד הסביר שלא רק שהם דואגים לילדים, אלא גם צריכים אותם לטיפול בצאן. ברור שיש פה סיפור מעבר לפרטים המדווחים כאן, אך אין זה משנה את הסבל האמיתי של בני אבו קבייטה. הרשויות הציעו להם לצאת מהשטח ולקבל פיצויים, אך אלה אדמותיהם המשפחתיות המסורתיות ואין להם שום כוונה לעבור משם. מיקרוקוסמוס של הסיפור הפלסטיני כולו.