קלנדיה, יום ד' 2.5.12, בוקר
הגענו בשעה 05:00; אולם הכניסה היה ריק. מדי פעם הגיעו אנשים אשר ירדו מן המיניבוסים המביאים אותם מן הכבפרים ליד כביש מס' 443 ומיהרו פנימה, נדחפו דרך הקרוסלות ונעלמו. לא האמנו למראה עינינו. האירוע היחיד – המבייש – קרה כאשר עברנו דרך מחסום המכוניות. אמרו לי לצאת מן הרכב ולעבור במסלול להולכי רגל כי אינני קרובת משפחה של נהגת המכונית. זה היה די מצחיק – הרי הרעיון הוא שאם באותו רכב נמצאים שני אנשים שאינם קרובי משפחה, יתכן והם מהווים תא של טרוריסטים. ממש צחקתי לחשוב כי אנו – שתי נשים ברכב מלא אוכל לחתולים – עשויות להיות תא של טרוריסטים.
בהמשך חוויתי חוויה נחמדה. כל העומדים בתור הקצר מאוד להולכי רגל היו משועשעים מאוד מהצטרפותי. החייל בחלון היה משועשע ומופתע. הוא מעולם לא שמע על מחסום ווטש, ולא התרשם לשמוע שאני כבר 10 שנים מגיעה לשם. הדהימה אותו העובדה שאני מתנדבת לקום בשעה 4 בבוקר. אחרי שהורדתי נעליים וסיכמנו שהמחסום נמצא בשטח C, לא בשטח A, כך שאינני מיפרה "צו אלוף" כלשהו, הוא שלח אותי לדרכי בחיוך רחב ודברי ברכה.