קלנדיה, יום ג' 24.4.12, בוקר
בוקר איטי ומייאש בקלנדיה.
שלושת התורים בכניסה למחסום השתרעו עד למגרש החניה כשהגענו קצת לפני השעה 6 בבוקר, והמצב נמשך ככה במשך קרוב לשעתיים. השער ההומניטרי נפתח בשעה 06:00 ואחר כך עוד פעמיים ברווח של 10 דקות. אולם הוא היה סגור במשך 25 דקות בין 06:20 ל- 06:45. קהל גדול (שהוערך כ- 150 אנשים) התאסף מולו, וכשהוא נפתח סוף-סוף, הדוחק הצפוי לעבור אותו היה בולט.
כפי שהערנו שוב ושוב, אי פתיחת השער ההומניטרי במרווחי זמן קצרים (של 10 דקות, לערך) והיווצרות קהל גדול מולו, עם הדוחק הצפוי כשהוא כן נפתח, מבטל את תועלת השער הזה, שמיועד בין השאר לחולים, זקנים, והורים הנושאים תינוקות וילדים קטנים.
אלה שעברו את השער בשעה 06:45 הוחזקו בחצר הפנימית ורק אחר כך שוחררו בקבוצות קטנות יותר להצטרף לתור בשרוול 5, שהיה מוקדש לעוברים בשער ההומניטרי בלבד.
השער לא נפתח שוב עד השעה 07:25 (40 דקות). עד אז שוב נוצר קהל גדול מולו, הפעם עם אישה מתוחה מאוד בכיסא גלגלים תקועה בתוכו. והוא נפתח רק אחרי שצלצלנו לקו ההומניטרי להתלונן על המצב ולהעיר במיוחד על מצבה של האישה בכיסא הגלגלים, כי כל ניסיוננו להשיג את תשומת ליבו של קצין המנהל במקום או שלא נשמעו או שנתקלו בהתעלמות. מ- 07:25 עד 08:30 השער נפתח לעתים יותר קרובות.
בשעה 07:00 התורים המובילים לשלולשת הקרוסלות עדיין הגיעו למגרש החניה, וכאשר עזבנו בשעה 08:30 הם עדיין כללו כ- 100 איש פלוס עוד 20 איש מול השער ההומניטרי. עמיתינו האקומנים, אשר מודדים כמה זמן לוקח לעבור את המחסום, ע"י חלוקת פתקאות בסוף התורים ואיסופם ביציאה מן המחסום, באדיבות חלקו אתנו את האינפורמציה שהם אספו הבוקר על זמני מעבר:
4:40-5:00, שעה
5:00-5:30, חצי שעה
5:30- עד 7:30, שעה
אחד העמיתים האלה, שהצטרף לתור בשעה 07:30, דיווח לנו שלקח לו שעה וחצי לעבור את המסלול. הבעיה, הוא אמר, הייתה בתחנת הבדוק, כי החיילים "עשו הפסקה" בין בדיקת המסמכים של כל אחד ואחד בתור שלו.
הערה: בחורף הייתה לנו שיחה מעודדת עם קצין מנהל שאנו מכירים כמאוד מקצועי ואכפתי לגבי טיב עבודתו. הוא אמר לנו שעשו הערכה מחדש של המצב בקלנדיה והחליטו על שינויים למען שיפור הפעלת המחסום. בין היתר, אמר, החליטו למנות קציני מנהל יותר מנוסים ובוגרים בחיזוק קציני משטרה מאותו איכות. לצערנו, תקוותינו לשיפור התאדו מזמן. היום היו במקום לא פחות מ-7 חיילים, שוטרים ומאבטחים במקום בו זמנית ובכל זאת מאט מאד ניהול היה ניכר. רוב הזמן הפלסטינים שחיכו בתורים לפחות חצי שעה יכלו לראות אל כולם בתוך ה"אקווריום" משוחחים, ומעשנים, ואוכלים במין coffee klatch.
אבל בולט עוד יותר היה שלא נראה קשר כלשהו בינם לבין מה התרחש בחמש תחנות הבדיקה. גם לא מובן לנו מי בדיוק אחראי לפקח על החיילים בחמש תחנות הבדוק, אשר, לפי הפלסטינים העוברים את המחסום יום-יום, מהווים את מקור הקצב האיטי להפליא בקלנדיה.