קלנדיה, יום ב' 23.4.12, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נתניה ג. ופיליס ו. (מדווחת)
23/04/2012
|
אחה"צ

תמיד, כשאתה לא מצפה לשיבושים מיוחדים, כשאתה חושב שאין סיבה שהמחסום לא יעבוד כמו מכונה משומנת, הכיבוש מכה בך שוב!  אתמול דווקא, נתניה נפלה בבוקר ומאד כאבה לה הרגל, אבל היא התעקשה לצאת אתי לקלנדיה אחה"צ.  סיכמנו לעשות משמרת מקוצרת כי הרי בשבוע שעבר לא היו בעיות.  
 
אולם כאשר הגענו לקלנדיה ב-15:30 כהרגלנו, מצאנו את שלושת המעברים הפנימיים מלאים באדם.  שוב ושוב התלוננו בפנינו על התארכות ההמתנה (לשעה או שעה וחצי) ובאמת בכלל לא ראינו שהחיילים מכניסים אנשים למרחבי הבידוק.  שוב ושוב התלוננו בפנינו שהחיילים פשוט לא עובדים אלא יושבים בנחת ומשחקים בטלפונים הסלולאריים שלהם.  עד כמה שיכלנו לראות, תלונות אלה היה להן בסיס.  התחלנו לטלפן לכל מי שהיה לנו מספר טלפון שלו – לחמ"ל, למת"ק, לקצין עלאא, לקו ההומניטארי ואפילו למשטרה וליחידת המעברים (שבלי בעיה טרקו את הטלפון).  
 
ההמונים הממתינים גילו אורך רוח וחוש הומור, למרות הצפיפות והעייפות של החוזרים מיום עבודה או יום לימודים ולמרות העצבנות של הרבה פועלים שמיהרו להגיע למשמרת שלהם באזור התעשייה עטרות.
הם הרי רגילים לגחמות של הכובש שאפילו לא מסוגל להפעיל מחסום בצורה מסודרת!
 
וזה לא כאילו שבאו כ"כ הרבה אנשים לקלנדיה.  אילו היו שלושת המעברים פועלים בצורה סבירה, היו מתגברים על התורים תוך רבע שעה, עשרים דקות – אילו החיילים היו עובדים.  מזל שהש"גית בבודקה שבסככה הצפונית הייתה עייפה וישנה רוב המשמרת, אחרת היא בטח הייתה נועלת את הקרוסלה ומונעת כניסה למחסום – ואז לך תעיר אותה כל פעם שצריך להזרים אנשים פנימה!
 
ועוד:  בכל הבלגן הזה עמדה וחיכתה אימא צעירה עם 3 זעטוטים, אחת על הידיים, לעבור לירושלים.  החיילים שהכניסו אותה והילדים סירבו לאפשר לה מעבר (למרות שהיה לה תסריך והילדים היו רשומים אצלה בת.ז., טענו שנחוץ היה קושאן לילדה הגדולה שמלאו לה שש או שבע).    האישה יצאה מהמעבר ודמעותיה זורמות על פניה וילדיה נחרדים לראות את אימם בוכה.  בסוף, עלאא הכניס אותם למת"ק.  אנחנו רק יכולים לקוות שהכל הסתדר, כי לא לקחנו את הטלפון שלה.
 
ככה מנהלים כיבוש?