חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 17.4.12, אחה"צ

צופות: 
רוויטל סלע. רחלה חיות (מדווחת)
17/04/2012
|
אחה"צ

12:00 מחסום בזק - שומר חמוש אדיש מול הכביש. עברנו.

 

כביש אלון – ממערב: ליד ההתנחלות רועי ארבעה טרקטורונים צהליים עמוסים. ולצידי הכביש אימונים של קבוצות קטנות של חיילים.
 

12:20 מחסום חמרה
בדרך אספנו למכונית בדואי מבוגר מאוד מאוד, שהלך באמצע הכביש נעזר במקל גדול. הוא המשיך את דרכו לאט לאט ברגל אל המאהל הקרוב למחסום (מצפון למגדל התצפית). שני חיילים חמושים שעטו לעברו ולאחר מספר דקות נעצרו ושבו. זו היתה עדות ראשונה למתח והדריכות ששררו היום במחסום חמרה. המפקד הגיע אלינו עם נשק מוכן לכל התרחשות צפויה, כדי להורות לנו לעזוב את "השטח הצבאי הסגור" לשכמותנו. אחריו הגיע סרן ועוזרו, שהוזעק בקשר. הוא כבר איים ואפילו הזמין משטרה. העוזר שלו הרים עלינו קול כועס. "אתם מעכבים לי אותם". לאחר מכן הניח לנו. אולי הבין שהוא לא המפקד שלנו. בינתיים עוברים פועלים מי ברכב מי ברגל. מנפנפים לשלום. אלו ששכחו את הדרך המיוחדת שכבשו לכבודם מדרום למחסום מופנים אליה. גם תלמידות בית ספר ששכחו את הדרך הזאת – קיבלו עליה תזכורת. תיקים עוברים שיקוף בניידת הניצבת בכניסה למחסום, מה שגורם לעיכובים נוספים. עגלות ענקיות ועליהן גושי אבן ענקיים (מאזור שכם) נוסעות ליריחו.
ידידנו ר"ס עצר את הטרקטור שלו בצומת ובא לדרוש בשלומה של דפנה, ולהזמין אותנו לתה. מספר שהצבא מגיע בלילות פעם-פעמים בשבוע לבקש תעודות. "הוא כבר מכיר אותי, אז אני שואל אותו למה הוא צריך כל פעם לראות את התעודה שלי? והחייל עונה לי שזה לא הוא, זה המפקד שלו".
13:20 עזבנו. תוך-כדי כך קיבלנו הזמנה לביקור וארוחה בבית הידידות אשר בג'יפטליק.
בצומת חמרה, כאשר פנינו צפונה, ראינו טנדר משטרתי. האם הגיע לכבודנו?

 

13:40 מחסום תיאסיר
לאורך הדרך העולה אל מחסום – חיילים באימונים או בהשגחה על ציוד צבאי.
במחסום - דגלי כפיר. על הגדר תלוי עדיין השלט המאיים: ברוכים הבאים. מבצעית 97. מחר מלחמה .
כאשר הגענו פגשנו את התלמידים שעברו את המחסום בריצה תזזיתית, ואחריהם הגיע המיניבוס.
החיילים שבעמדה מוכרים לנו מהשבוע שעבר, אחד מההתנחלות יקיר, האחר ירושלמי. האווירה כאן הרבה יותר ידידותית ונינוחה. החיילים בטוחים שזו הארץ שלהם ורק שלהם, אין זו הנאה גדולה לשרת במחסום, אבל הם "שומרים על הבית". כל ערבי הוא "טרוריסט בכוח", ולכן "המחסום הזה כה חשוב". מאוחר יותר הגיע גם סרן שגר בהתנחלות קידה ואיתו שלושה סמ"ר. הם כולם שייכים לחטיבת כפיר. מהם קיבלנו הסבר על משמעות הסיסמאות, ועל ה"אישיות" הצבאית שבוחרת אותן (מ"פ, מג"ד, מח"ט). "לחשוב מנומר" היה רעיון של ???? שכבר מזמן קודם לתפקיד אחר.
התנועה דלילה מאוד.

14:30 עזבנו

 

14:45 מחסום בזק
נשאלנו לשלומנו, מאין ולאן. חשוב  לשמוע שכל אחת מאיתנו מדברת עברית.