חברון, יום ב' 9.4.12, בוקר
חג ליהודים - חגא (אבֶל) לפלסטינים.
בחול המועד פסח רחובות חברון היו מלאים ברבבות יהודים ולא נראה ולו פלסטיני אחד!
הכניסה לחברון דרך קרית ארבע נסגרה. אמנם נשאלתי אם אני נכה, ואז אולי השילוב בין יהודייה ונכה היה פותח בפני את "גן העדן", אך הפתרון הזה לא נראה לי. נסענו איפוא לחניה מסודרת בדרום העיר ומשם נלקחנו (בחינם) באוטובוס של המועצה האזורית גוש עציון למערת המכפלה. בדרך דוכנים רבים שהציעו החל מכיפות ענק וכלה בתפילין, ובאמצע דוכן לתרומות עבור "בית המכפלה" , שהוא "שלנו ונקנה בכספנו כדת וכדין". בכל מקום שלטים המפנים תשומת לב ל"חברון ער האבות שלנו
לנצח".
באוטובוס ישב לפנינו ילד קטן ולו פאות ארוכות, שצרח בהתלהבות: "אבא תראה הנה ערבי - למה לא הורגים אותו?" על החנות של ידידנו המוכר מזכרות הדביקו הרבה מדבקות "כהנא צדק". החנות היתה כמובן נעולה והחלונות של קומות המגורים היו מוגפים.
צעדנו ברגל לתל רומיידה. את רחוב השוהאדה ושאר הסמטאות גדשו עשרות חיילים ושוטרים, כולם בנשק שלוף. החייל בהצטלבות לכיוון בתי המתנחלים ניסה בכל כוחו להסביר לאורח שלנו את גודל הסכנה וחשיבות הפעילות שלו. באנגלית בסיסית הוא ייעץ לו ש"לא כדאי להקשיב "לאישה הזו" (לי). אנחנו מכירים את הזקנות האלה, הוא אמר, רק רוצות להפריע ולהלשין עלינו. נעמדנו להשקיף על H1 ומייד הופיעו המתנחלים ואחרי דקות אחדות התחממה האווירה עד כדי כך שמיהרנו לעזוב.
בדרכנו חזרה פגשנו משפחה פלסטינית, אב, אם וילד קטן, שרצו לעבור בשוהאדה ובמחסום עוקף מערת המכפלה. החיילים סרבו וגם ההתערבות שלנו לא עזרה. "אחרי הפסח - עכשיו חברון של היהודים".
במערת המכפלה המונים. מתנחלת בהריון ביקשה שלא לעבור במגנומטר וכמובן הסכימו לה ללא צורך בשום הוכחה או התערבות. החייל הסביר לחברו שהמגנומטר מסכן את העובר, ללמדנו שכבר משלב העוברוּת את הפלסטינים מותר לסכן אך חלילה לעשות זאת למתנחלים.
הפעמון בבית הספר קורדובה צלצל, אך לא ראינו תלמידות.
רק טיפשים בוחרים לבקר בחברון בחול המועד. תמיד קשה - אבל היום היה קשה במיוחד.
הדרמנו לאום אל ח'יר ולטוואני - הכל שקט, אולי המתנחלים עסוקים מדי בחברון?! תנופת בנייה מרשימה בטוואני.