חמרה (בקעות), תיאסיר, יום ג' 10.4.12, בוקר

11:10 מחסום בזק
חוה"מ פסח. הכביש מולנו לכיוון צפון - עמוס ומזדחל. עברנו.

החמסין נותן את אותותיו בצבעים שגונם בשלבים השונים שבין צהוב לקש.

כביש אלון – ממערב. (11:20)
לפני ההתנחלות רועי עומד מסוק, מדחפיו פועלים. לידו 2 חיילים. אחד מהם מחזיק בד(?) בצבע כתום זוהר. אולי זו מטרת ירי. במרחק מה מהם ניצבת משאית סגורה. בתוך העשב בקרבת המסוק נראית דמות. אולי קרה משהו? 4X4 (מצוחצח) עם 3 אנטנות מזדקרות מגגו, פונה מהכביש לכיוון המסוק. צילמנו ועזבנו.

11:35 מחסום חמרה
זינזנה צבאית עומדת על הכביש במקום בו מותר לנו לעמוד. לידה שלשה חיילים בבגדי עבודה מרושלים. כנראה הובאו למקום כדי לנקות אותו. התלתלית שכיסתה את קוביית הבטון ("שלנו") זרוקה בצד. אחד החיילים מרים אותה ומנסה להציבה במקומה. לכבודנו? החיילים מתעניינים בנו. אחד מהם טוען בגאווה "בכבוד של המדינה שלי" שהיה רוצה להרוג ערבים אפילו סתם. "אבל היום, אפילו אם אני משקשק את הנשק תקום ועדת חקירה."

התלתלית הוחזרה. "תלכו תלכו למחסומים אחרים, שם יש אקשן. כאן רגוע. נראה אותם אחרי 12 שעות משמרת אם הם היו מתנהגים יפה כמו שאנחנו מתנהגים אליהם...."
מתקרבים שני מפקדים. אחד מהם שולח את החיילים אל הזינזנה וכועס על שדיברו איתנו. "אל תדברו איתם!!!" הוא כועס, וחוזר על כך 3 פעמים ברציפות. המפקד השני מבקש מאיתנו להזדהות. מאחר והוא אינו מוכן להציג תעודה מזהה, הוא מוותר ודורש מאיתנו לעזוב כי זה שטח צבאי ....
לבסוף הוא מספק את ההכרזה הרגילה, שלא נפריע את עבודת החיילים "ואל תתקרבו אליהם!"
מי הם "אליהם," גורר תנועת יד לעבר היציאה מהמחסום. הבנו!!!
מישהו נעצר לדבר איתנו, המפקד ממהר להגיע "אל תחזיקי לי אותו פה!"
הניידת לבידוק תיקים נכנסת לפעילות. לידינו עומדות בנות משפחה שנוסעות כנראה לעמאן. בינתיים (רבע שעה) מתקבצת שיירה של 8 מכוניות ממזרח, כאילו אין אפשרות שתשעה חיילים וחיילות יבדקו בו-זמנית מונית עם 3 תיקים ומכוניות שעוברות לכיוון הנגדי.
12:25 עזבנו

12:45 פגישה עם ר.ס. ליד ההתנחלות רועי (עיין דוח דפנה בנאי 29/03/12)

12:50 כביש אלון: ילדות שבות מבית הספר.

13:00 מחסום תיאסיר
דגלי כפיר. על הגדר תלוי עדיין השלט המאיים: ברוכים הבאים. מבצעית 97. מחר מלחמה.
4 חיילים בעמדה (עלינו אליה ללא הפרעה) אוכלים.
"נשות ווטש?!" כאילו לא יודעים. אחד מספר שהוא ירושלמי, הוא שמח לדבר ולדבר. המפקד לא מנסה להשתיק אותו, במקום זאת הוא יורד אל עמדת הכביש. החייל השני שנשאר ליד הקרוסלה נראה בפיאותיו הסבוכות ובכיפה שעל ראשו כ"נער גבעות". הוא מעיד על עצמו בביישנות שהוא פורע חוק – הוא עזב את הבית והתגייס למרות שאסור. הוא לא יספר באיזו התנחלות הוא גר. "מחר הצבא שהוא משרת בו היום יכול לרדת על הבית שלו. אתם מבינות?" אומר חברו הירושלמי.
13:30 עזבנו

מחסום בזק
בורכנו לחג שמח ושוחררנו אל הפקקים הבלתי נגמרים של כבישי בקעת בית שאן בחג