הריסות בתים בבקעת הירדן, יום ה' 29.3.2012

תמונות:

שרידי ביתם של משפ' סוופתא, אל חמה

שרידי השירותים לאחר ההריסות

הבת מכינה שיעורים באהל החלופי
התרנגולת, ניצולת ההריסות

ביום שני 26.3.2012 ירדה על משפחתו של ח'אבס סוואפתא עלטה. בעוד כל בני המשפחה עסוקים במטלות הבוקר נחתו עליהם 2 שופלים, 12 רכבים של המינהל האזרחי, חיילי מג"ב ועוד כ-40 חיילים, וציוו עליהם לצאת מביתם. ח'אבס, אישתו ו-5 ילדיהם עמדו במרחק 20 מ' מביתם,  החיילים עומדים בינם לבין הבית, וראו כיצד אנשי המינהל האזרחי משליכים את חפציהם החוצה, שקי עדשים ואורז נקרעים ותכולתם מתפזרת לכל עבר. שמיכות ומזרנים, ספרי לימוד ובגדים – הכל מושלך מסביב כאילו היה אשפה.

לכשסיימו לרוקן את הבית מחיי יושביו, נכנסו פקידי המינהל לצלם את הבית הריק (ללמדך שהכובש הרחמן הורס רק בתים ריקים, חלילה לא את החפצים), ואז עלה הכורת על הבית והפך אותו תוך דקות לגל אבנים, קרשים וקרעי ניילונים.

החתולה של המשפחה סירבה לעזוב הגורים שלה והבית נהרס עליהם, אבל חתולים, כמו חתולים, יש להם 9 נשמות, וכמה שעות לאחר מכן הבחינו בה בני המשפחה כשהיא עולה מבין ההריסות ונושאת החוצה את ששת גוריה, בריאים ושלמים. גם תרנגולת שהסתתרה בתוך תנור אלומיניום נמצאה חיה, בתוך התנור, אך מפאת הטראומה מסרבת לצאת ממנו. 

ולח'אבס ולילדיו (הגדול, בן 13) נהרסו החיים. ח'אבס הוא פועל שכיר, עני שבעניים, שגר על האדמה של נידאל ידידנו (האדמה שייכת לו ורשומה על שמו בטאבו), מעבד עבורו את השדות, מטפל ומטפח את עצי התמרים תמורת שכר נמוך ומגורים. אבל הסתדרו איכשהו. ועכשיו הלך הבית, כל מה שסיפק איזשהו ביטחון,  מקום לשים ת'ראש, מקום לאגור קצת אוכל ולהסתתר מהשמש הקופחת ומהגשם  - הכל הלך.

תוך שעות הגיעו מהאו"ם, מהצלב האדום (הביאו אוהל פלסטיק קטן) והרבה פוליטיקאים מהרשות הפלסטינית, שעודדו אותם במילים יפות ושיבחו אותם על עמידתם האיתנה ודבקותם באדמה, אותם פוליטיקאים שנעלמים מייד אחר כך ומשאירים את ח'אבס ודומים לו להתמודד עם צווי הריסה ועם הצורך לשלם מעל אלף שקלים כאגרת בית משפט כדי להשיג דחייה של צו ההריסה (לאלה ששילמו לא הרסו). לחאבס יש בקושי לאוכל ולספרים לילדים, מאיפה יביא לאגרת בית משפט?

וכאשר הם הולכים נשאר ח'אבס עם הכאב ואבדן העצות - כי איך ממשיכים מפה? מה אומרים לבן ח'אלד בן ה-13, שמסרב לומר שלום ליהודיות יומיים לאחר שבני עמן הרסו את חייו והוא מביט בנו במבטים שוטמים כל כך מוצדקים. ואנחנו יושבות עם המשפחה, הילדה הקטנה מכינה שעורים על רצפת האוהל, ובדמעות הם מספרים שוב ושוב על 40 הדקות הנוראות הללו. ואין לנו אפילו מילה אחת לומר להם. כי עם כל ההזדהות אנחנו לא יכולות אפילו להתחיל לחוש את השבר הנורא כאשר בולדוזר עולה ומחריב את ביתך .

ועם זאת, כאשר אנחנו עוזבות, הנער ח'אלד מוריד את ראשו בעברנו על פניו, ומלמל לעברנו בלחש "שלום" בעברית. ואני, ליבי נשבר.

"באל חמה ובפורוש בית דג'ן הרסו ב-26.3.12 שישה מבני מגורים, שלושה מבנים לבעלי חיים ושלושה מחסנים והביאו לעקירתם בכפיה של 36 בני אדם בתוכם 13 ילדים." מתוך דו"ח OCHA . עוד 12 מבנים לבעלי חיים הרס הצבא בחומסה ובאל-פרסיה וכך נפגעה פרנסתם של 40 בני אדם, מקרב אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות במיוחד, שממילא בקושי מצליחות לשרוד. ובשבוע שלפניו הרס הצבא מבנים בפסאיל-אל-ויסטה ובג'יפטליק. 

כל הרס כזה מותיר אחריו משפחות שלמות ללא קורת גג, שבורות ואבודות כמו משפחת ח'אבס.

קשה להתייחס ביום כזה לעוד 10 דקות המתנה במחסום ועוד המתנה מעצבנת להינף ידו של כובש ולכן ויתרנו על הצפייה במחסומים.

מה כן עשינו? ביקרנו את ע' כדי לקבל ממנו ייפוי כוח לעורך דין. ע' היה עצור בעופר וכשהשתחרר לא קיבל את חפציו (טלפון, כסף) בחזרה. עורך הדין ינסה להשיג את חפציו עבורו.

אחר כך ביקרנו את ס', שגם הוא השתחרר ממעצר.  לפני שבועיים הביאו אותו באישון לילה למחסום כניסה לישראל, שער שומרון, ושיחררו אותו. רק שם נודע לו שהשוטרים לא הביאו איתם את תעודת הזהות שלו. מהמחסום הלך ס' על כביש 5 שעה וחצי ברגל, בלילה , ללא תעודת זהות. למה הלך? כי כביש 5 הוא כביש אפרטהייד, לפלסטינים אסור לנסוע בו ומתנחלים ושאר ישראלים לא יעצרו לו, בלילה, ויקחו אותו עד ליישוב הקרוב בו יתפוס מונית? כאשר צילצלתי לכלא הדרים לשאול על התעודה נאמר לי שרק ס' או עורך דין יכולים לבוא לכלא ולקבלה. ואיך יבוא ס' לישראל (שהרי בתי הכלא נמצאים בתוך ישראל, בניגוד לאמנת ג'נבה) בלי תעודת זהות? ייקח עורך דין – ומי ישלם ? כסף אין לו. וכך  נשאר ס' ללא אפשרות לנוע, ספון בביתו כי אין לו תעודת זהות.

זהו. 
שיגרת כיבוש בבקעת הירדן.