קלנדיה, יום א' 25.3.12, אחה"צ

תמונות:

משמאל - מתחילים מבראשית
מימין - פעם היו כאן דוכני פירות וירקות

בפקק התנועה האין סופי שלפני הכניסה למחסום הוציא נהג אוטובוס את פלג גופו העליון, פנה לרוני ואמר:"תגידי לאנשים מהאגודה לזכויות האזרח שיבואו הנה, שיראו מה קורה פה, יש לי הרבה מה לספר להם." ועובר אורח ביקש:"תכתבו, תספרו על המקום הזה..."

מאז שפשטו חיילים מונהגים בידי אנשי המינהל על הרוכלים במחסום וסביבו, מוצבת עגלתו של אבו סולימאן הזקן (זה שאצלו ממתק בשקל ושקית תורמוסים ממולחים בשניים) מחוץ למתחם הכניסה למחסום. כי במתחם המקורה אסורה העמידה לרוכלים בפקודת העירייה והחיילים עושי דברה. לצד עגלתו של אבו סולימאן העמיד פאדי עגלת פירות שחצייה בלבד עמוסה.

פאדי עדיין לא התאושש מההפסד הכספי שנגרם לו, כשכל הסחורה של אותו היום הושלכה לאשפה, לא לפני שנציג המינהל שלף מולו מצלמה ובמחווה שיש בו מההשפלה והמבוכה הנציח את דמותו פאדי שעמד בסמוך למקור פרנסתו.

כולם חוששים משובם של נציגי הכיבוש משליטי החוק והסדר. אין איש יודע מתי ומהיכן יגיחו 

ומי יהיו הקורבנות בפעם הבאה, אבל האנשים במקום יודעים, כי לימד אותם ניסיון שנות עמידתם במקום, שהשקט של עכשיו הוא זמני ושביר.

אך חוק השרידות וכורח הקיום חזקים מרובים, ואבדן ימי עבודה הינו בבחינת מותרות שאין הפלסטינים כאן יכולים להרשות לעצמם.

ושוב כבעבר, כמו עוף החול, הם קמים מהשבר והריסוק ומתחילים מבראשית.

ורק מה שהיה עד לפני ימים אחדים נתיב הפירות בשולי הדרך הראשית מעיד על אירועי היום ההוא. נתיב זה עדיין עומד בשיממונו והוא עכשיו נתיב של זוהמה ואשפה.