דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 20.3.12, בוקר

צופות: 
נתניה ג', (מצלמת), יהודית ק' (מדווחת)' אורחת: אריס ס' (אורחת) נהג: מ'ד'
20/03/2012
|
בוקר

6:55  מחסום מיתר-סנסנה זורם - אחרוני הפועלים יוצאים ואוטובוס של הצלב האדום מחכה למשפחות האסירים שיעברו מאוחר יותר/

 

כביש 60 כרגיל - תנועה דלה ורק האמר אחד של הצבא דוהר בכוון באר שבע.
 

חברון

 7:45: בחברון דומם כרגיל. במחסום בית המרקחת שני שוטרי משמר הגבול חביבים (!) ומחויכים מברכים אותנו  - יש מעט עוברים ושבים ואין עיכובים ואנחנו עוברות הלאה.
במחסום תרפ"ט אין חדש. ברחוב התלול המוביל לתל רומיידה פלסטינים עוברים כרגיל בחפזון ולא מסתכלים שמאלה  וימינה, כנהוג בעיר האומללה הזאת.
במעלה הרחוב, ממש לפני הבודקה של החיילים, בפינה בה מתפצל הכביש לתל רומיידה היהודית והפלסטינית, מראה מוזר: משאית זבל של עיריית חברון תקועה, הרדיאטור שלה ממש נושק לבודקה והמכולה המצחינה פתוחה לרחוב. צוות של ידידינו מארגון TIPH הפעם מסבירים לנו פנים ומשתפים אותנו בנעשה. שני חיילים שחברותי ביקשו לציין שהם היו חביבים, ואכן היו, אך לטעמי היו יותר חביבים לו היו מסרבים לשרת בשטחים בכלל ובחברון בפרט. יהיה אשר יהיה, הם היו שטופי פנים ומצוחצחי נעליהם האדומות והסבירו לנו שלמשאית, על לוחיותיה הפלסטיניות, אסורה הנסיעה ברחוב ובסביבת ההתנחלות תל רומיידה והם (החיילים) מחכים להוראות המת"ק שיגיד להם מה לעשות בנדון. בכל אופן, המשאית "לא תעבור עוד סנטימטר מכאן".
אנשי TIPH סיפרו שהמשאיות עוברות שם כל יום בדרך לH1 הפלסטינית.  החיילים מספרים שהם בכלל לא רוצים להיות שם, אחד בא מבת ים קרוב ליפו ויש לו הרבה חברים ערבים. ולמרות זאת הוא מזנק אחרי בחור שיורד בכיוון תרפ"ט ובודק את תיקו.
הם שואלים מתי יום הנכבה והאם זה ב-30 במרץ. אנחנו מסבירות להם על יום האדמה וכנראה שהם חוששים ממהומות באותו יום. הם צעירים ומתלהבים. 
המשאית, על עובדיה האומללים היושבים בקור לצד הכביש, ממלאה אותם תחושת חשיבות. 
 
שוב הם דולקים אחרי בחור שעובר לכיוון תל רומיידה הפלסטינית ועושים לו חיפוש גופני יסודי כי, הם מסבירים לנו בסבלנות, הוא היה יכול לעבור לתל רומיידה היהודית מהצד השני. האמת: ישנן אין ספור אפשרויות למי  שרוצה לחדור להתנחלות כי הכל קרוב וצפוף.
בין לבין כולם מתקשרים למת"ק, ומעיריית חברון גם כן מתקשרים לעובדים ולחיילים, ואנחנו גם מתקשרות למקורותינו ללא הועיל.  בעקבות הפצרותינו החיילים מסכימים לאפשר למשאית לבצע פרסה במקום לנסוע בהילוך לאחור במורד הרחוב התלול - אם וכאשר תגיע ההוראה לשחרר אותה. ועוד דבר: לפי דעת שני חיילים האלה הם מופקדים על הסדר בעיר וכל העובר על החוק - יהודי או ערבי - יעצר.
מתנחלים עוברים ברכביהם, אחד עוצרinfo-icon ליד החייל ומשוחח איתו ואחר כך מצלם אותנו - כרגיל אנחנו מחייכות כמו כוכבי קולנוע או מלכת אנגליה. אנשי ה TIPH מזהירים אותנו מפני אחת בשם מריאנה שהיא לכאורה סופר-אגרסיבית ומסוכנת אפילו יותר מענת כהן! בכלל, הצוותים שלהם סובלים מפגיעות גם מצד הפלסטינים וגם מצד היהודים. לרכבים שלהם יש חלונות מפלסטיק והפנסים מוגנים ברשתות נגד זריקת אבנים. אנשים אמיצים.
 
סוף-סוף  הגיעה הישועה: המת"ק, או מישהו אחר, מאשר לעובדי הזבל לחזור לעבודה ושומו שמיים, להתקדם ברחוב המותר  לרכב יהודי בלבד ולנסוע לדרכם. אנחנו נשארות כדי לראות את הרכב הענק והמסורבל יוצא בשלום.
 
גם אנחנו, אחרי קרוב לשעה של צפייה, חוזרות לפלנטה האחרת, הנורמלית (?) מעבר להרי החושך ומעבר לגדר- נתניה לירושלים ויהודית ואריס ומ. לבאר שבע. אשרי העם ששולח את נעריו למשימות חשובות כאלה.
 
ברחוב שוהאדה פטרול נוכחות - קבוצה גדולה של חיילים, אך הפעם הם נראים יותר כמו טיול שנתי שטעה בדרך ופחות מאיום והתרעה.