קלנדיה, יום א' 11.3.12, בוקר
5:30
הצטופפות ודחק של הפועלים. תור ארוך לפני השער ההומניטרי (למרות שכולם יודעים שאינו נפתח לפני 6:30). על הספסלים ישבו פועלים מיואשים שטענו שהם פוחדים להדחק ולכן מחכים מחוץ לתור.
החיילת שפתחה את הקרוסלות עשתה זאת כל מספר דקות והעבירה כל פעם 2-3 פועלים ומיד סגרה ואכן כמעט שלא היה תור בשרוולים. בשאר זמנה היא דברה ארוכות בטלפון ולא התיחסה לבקשתנו להכניס יותר פועלים כל פעם. פשוט התעלמה.
צלצלנו למת''ק בבקשה לדאוג להעביר יותר פועלים בקרוסלות והסברנו שוב כי פסיכולוגית כשהם מחכים בתור בפנים הם לחוצים פחות. הדוחק בתור החיצוני נובע מכעס עצום שהכול זז כל כך לאט. התגובה היתה מאד נחמדה אבל התוצאה הייתה שום שנוי. החיילת המשיכה בשיחות הטלפון שלה ומדי פעם נזכרה לפתוח את הקרוסלות לזמן קצר ביותר.
6:15
הגיע הקצין והשער ההומניטרי נפתח. יש לציין שהקצין היה מאד אנושי והעביר גם פועלים צעירים מהגיל המותר לעבור בשער זה, וכן נעתר לבקשות שלנו להעביר פועלים שפחדו להדחק בתורים הרגילים מסיבה של כאבי גב או רגליים.
עזבנו ב-7:15 כשהתורים שהסתדרו בינתיים (כי החייל שהחליף פתח בתדירות נורמלית את הקרוסלות וגם המעבר בשרוולים השתפר מעט).
סופר לנו על ידי הפועלים כי באחד הימים עבר קונסול אנגליה עם מספר מלווים, ובאותו יום התנועה של מעבר הפועלים היתה מהירה ובקושי היה תור. מעניין למה.
ברצוני לציין שלאחרונה המצב גרוע ביותר, ולמעשה הכל חוזר על עצמו בכל ימי א'. ראו דוח זה כאילו הוא מיצג את כל ימי א' בבוקר אין שום שינוי. פשוט מיאש!!!