בית לחם (300), מת"ק עציון, יום ב' 13.2.12, אחה"צ
הגענו למת"ק
עציון ב -13:00בערך. כנהוג בזמן האחרון, הכניסו את כל הממתינים ולא היתה
התקהלות ליד הקרוסלה. אבל ב-13.25, כשהגיעו 5 אנשים, לא היה חיל ליד החלון והם
לא הוכנסו. טלפון שלנו החזיר את החיל למקומו והוא הכניסם. מדי פעם הוא נעלם, כל
פעם לתקופה של כחצי שעה ומדי פעם הטלפון שלנו החזיר אותו. זאת לא הייתה הבעיה
הקשה שבה נתקלנו. הבעיה הקשה הייתה בעיית השב”כ.
השב"כ הזמין למת"ק אנשים רבים. פגשנו קבוצה גדולה של אנשים שחיכו במקום מהשעות המוקדמות של הבוקר ולא הוכנסו עד שעות אחר הצהרים המאוחרות. ב-16.30, כשהלכנו, עדיין לא נכנסו כולם ויש לשער שחלקם לא הוכנסו ונשלחו הביתה אחרי שחיכו יום שלם.
בשיחה עם אב שחיכה לבנו, התבררו הפרטים הבאים: בשבוע של ה-2 במרץ, התאריך
המדויק לא בטוח, ישב הבן במכונית בכפר דורא. חיילים שהגיעו לכפר, הורו לו לצאת
מהמכונית ומיד הכלב הנאמן של החיילים נשך אותו נשיכה הגונה בידו. אחד החיילים
שהיו שם, נפל בעת האירוע. האב מניח שהוא כנראה החליק בבוץ. כשהוא קם, הוא הרים
אבן ורוצץ את גולגלתו של הבן. לפי מסמכי בית החולים סורוקה , שקראתי, הבחור החל
לפרפר, קיבל ואליום, הועבר לסורוקה ועבר שם ניתוח מוח לתיקון השבר הפחוס
בגולגלתו. מיד לאחר שחרורו מבית החולים, לפני שבא הביתה, ביום חמישי ה - 9
במרץ, הובא לחקירת שב"כ בחברון. משם יצא מצויד 
בהזמנה לחקירת שב"כ בעציון. האב
ובנו יצאו מדורא ב -6.30 בבוקר, כדי להגיע בזמן לחקירה בעציון. ב-11.00 הוכנס
הבן לשב"כ. האב חיכה בחוץ. ב-14.00 הוא פנה אלינו וביקש שנעזור לו לברר איפה
בנו. התחלתי במסכת טלפונים ואפילו דברתי דרך הפעמון בכניסה לשב"כ עם איש שב"כ
שאמר שהבחור לא נמצא. אחרי שיחה עם האב, הוא אמר שיברר. ב-15.00 יצא אדם שאמר
שראה את הבן יושב ושעדיין איש לא דיבר אי
תו. כשהבן עדיין לא יצא, הפעלתי "חלון
גבוה". כחצי שעה אחרי השיחה אתו, בגללה, נקרא גם האב לשב"כ. הבן יצא ב-16.30
בערך, והאב יצא מספר דקות אחריו. כשיצאו הבן
והאב, הם דברו אתנו. ראינו את החתך בראשו של הבן שנעוצות בו עדיין סיכות. הבן
סיפר שאמרו לו לא להביט על חיילים ואת האב חקרו מי האישה שהוא דיבר איתה והורו
לו לא לדבר איתה. האב לא פחד ולחץ
בלבביות את ידי כולנו לפני שהלך. אחריו יצא אדם שבחקירה היה אזוק זמן רב בידיו
וברגליו. ראינו את הסימנים.
מצורפות תמונות של ראשו של הבחור המנותח ושל ידיו ורגליו של הבחור שהיה אזוק.