עופר - ירי, החזקה וסחר באמל"ח

צופות: 
רוני המרמן, טובה שיינטוך (מדווחת) - אביטל טוך תדווח בנפרד
26/05/2008
|
בוקר

ביקרנו באולמות 1ו-4 (רוני וטובה) ובאולם 2 (אביטל)

באולם 1 התקיימו 5 משפטים בהרכב של שלושה שופטים  (בראשות השופט צבי לקח).

צפינו בשלושה דיונים, שבהם עו"ד סמארה היה סנגור של שני נאשמים, ונאשם השלישי יוצג על ידי עו"ד טוויל.

שלושת הנאשמים הואשמו בניסיון לגרימת מוות/ירי לעבר אדם.

הישיבה הייתה של טיעונים לעונש.

נוכחו המשפחות. השופטים, לאחר ששמעו את דברי התובע והסנגורים, יצאו לדיון בעונש. הם חזרו לפני ההפסקה.


צפינו באולם 4

השופט: מנחם ליברמן


באולם זה נדונו 26 תיקים.

כל עורכי הדין לבשו גלימה "תקנית". אחד הסנגורים הופיע תחילה ללא גלימה,  ולבקשת השופט לבש אותה.

הגענו לאולם באמצע הדיונים. הבנו שהנאשם אינו מודה ויש לקבוע מועד להמשך המשפט. השופט הודיע לנאשם בקול ברור שהתאריך לשלב ההוכחות יהיה פברואר 2009.

הוא הוסיף ואמר לו שאם יודה ותהייה הסכמה בין התביעה לסנגוריה, הוא יוכל למצוא תאריך קרוב הרבה יותר.

נוסח שחזר על עצמו שלוש פעמים (מזמן כניסתנו עד להפסקה) בצורה ברורה: אין קשר בין הסנגוריה לתביעה (כדי להגיע להסכם ביניהם); לכן אי אפשר לקיים ישיבות בזמן הקרוב,

והנאשמים יצטרכו לחכות בהתאם (8-9 חודשים) להמשך משפט.


בין צאתו של עצור לכניסתו של עצור חדש פנה אלינו ליברמן והתנהל הדו-שיח הבא:


-אתן מ?MW

-כן.

-אתן נהינות מהעבודה שלכן?

-כן.

-לכן (נשות MW) אין בושה, אתן חוצפניות!  לפני כחודשיים אחת מכן דיווחה על משפט שניהלתי.
(כעסו גובר וקולו מתחדד).  בדוח שקראתי היא טענה שבמשפט זה  זיכיתי את העצור בשני אישומים ובשני אחרים
לא זיכיתי . הטענה של הכותבת ההיא הייתה שכנראה לא היה לי נעים לזכות אותו בארבעת האישומים!

חוצפה, למה היא לא ביררה, למה היא לא שאלה? !  (כלומר:  איך אפשר לחשוב כזה דבר עלי!)

כעסו של ליברמן עלינו, אחרי קריאת הדו"ח היה גדול ובלתי מתפשר. מאידך גם כתבנו דוחו"ת ובהם הזכרנו את התרשמותנו ממה מתרחש באולם בית המשפט שלו:"זה אכן בעייתי", כתבנו , "העצורים נכנסים בסרט הנע, עורכי הדין מדברים בערבובייה ביניהם, עם העצורים ועם התובע, וקשה לדעת מי הוא מי ומי מגן על מי."

מוזר שביקורת זאת בדו"חות שלנו לא עוררה את תגובתו.


רוני ענתה לטענת השופט שכנראה הבעייה היא בכך,  שאין לנו חומר כתוב (פרוטוקול) כדי להתבסס עליו; ייתכן שאילו היה חומר כזה הדברים היו נראים אחרת.

הוא השיב: תשאלו אותי, את עורכי הדין או את התובע. אז תבינו נכון יותר.

אני ממליצה מאוד לנצל הזמנה זו של השופט ולהרבות בשאלות .


הוכנסו עצירים, ושני המשפטים הבאים אחרי השיחה שלנו היו מלווים באותה הודעה אחידה של השופט ליברמן לעצורים: אם יש משא ומתן בין הסנגורים לתביעה, יימצא תאריך למשפט.

אין הידברות, אין תאריך - אלא רק בעוד כ-9 חודשים.

היחס כלפי הסנגורים - כנראה בעקבות החלטתם  לא ללכת ישר להסדרים עם התביעה  - נראה מתוח...

                                                                    ------------------      

מדווחת - אביטל טוך: 


אולם מס. 5

 

השופט - רס"ן שלמה כ"ץ


סיום דיון בעניינו של מהאר שחאדה עבד אלהאדי שלאלדה , מס.ז. 906301031

תיק מס. 2177/08  , המואשם בהחזקה וסחר באמל"ח.


מדובר במשפט עם הוכחות. הגעתי בסוף חקירת עד . התקיים ויכוח על נוכחותם ואפשרות בואם של שני עדים נוספים .. השופט מסביר שכדי שמשפט אחד לא ייקח יום דיונים שלם יש הגבלה על כמות העדים שניתן לזמן לדיון מסוים. תיק זה לא דורש יותר משתי ישיבות, ולכן הוא קובע את המשך הדיון

לתאריך 11.6.08 , אך הסנגורית מבקשת דיון יותר מוקדם . השופט אומר שהוא יהיה כאן

מחרתיים ( התובע קצין תורן באותו יום , אך מציעים לו להתחלף ), והדיון אכן נקבע למחרתיים .

השופט מודיע שלמועד זה יזומנו עדים מס. 1 ו - 2 , מודיע לצדדים שיהיו ערוכים הן לדיון והן עם סיכומים בע"פ, ושתושמע גם פרשת ההגנה . והיות שמדובר בחירותו של הנאשם הוא יוכל לדעת על כך באותו יום.

המשך הדיון יהיה ב 28.5.08

 


אולם מס. 2


הרכב השופטים: דליה קאופמן , שרון ריבלין ואמיר דהאן

הנאשם: מורד אחמד רשיד סעד , מס. ז. 905079307 , תיק מס. 2425/07

ההאשמה: חברות ופעילות

סוג הדיון: הוכחות

הסנגור: עו"ד אכרם סמארה

התובעת:  סגן מעיין


הדיון בו נוכחתי הוקדש עד להפסקת הצהריים  לחקירתו של עד התביעה  מס. 6  , ששמו ( שנשמע בקושי ולכן אולי אינו מדויק ) מוסא אבו אדאחה . העד שוחרר מאזיקיו והובטח לו שעדותו לא תשמש כנגדו במשפטו שלו. העד העיד בערבית ולתרגומו של המתורגמן הצטרפו כל יודעי הערבית באולם ,שהם שני שופטים , עו"ד שישב באולם ומתורגמן נוסף שנכנס לעתים . עם מאמץ משותף זה נראה שהדברים הובהרו כיאות .

החקירה התנהלה ע"י התובעת , שביקשה לדעת על החולייה הצבאית שהעד היה חבר בה ועל חבריו לחולייה .

לדברי העד הוא וחבריו , כולל הנאשם , היו חברים במנגנון הביטחון המסכל , חברים במנגנון ביטחוני ולא בחולייה צבאית כלשהי .


שאלה: " מי זה רמזי עבד ? מה הקשר שלו לחוליה שהיית חבר בה? "

העד:" אחראי ברשות הפלסטינית, ואני עבדתי אצלו במודיעין הצבאי . עבדנו אצלו במטה ,

אני ומורד  (הנאשם) " .


בירור נוסף מתקיים בנוגע להשתתפותו של העד בפיגוע ירי , אך העד ממשיך וטוען שאכן הוצע לו להשתתף בפיגוע , אך הוא סרב ורק למחרת שמע עליו בטלוויזיה .

התובעת והמתורגמן מקריאים לעד בשקט מתוך חקירתו הכתובה (אימרתו) ומוודאים שהוא מזהה

את חתימתו עליה . העד מזהה את חתימתו , אך טוען :

-איני מבין עברית.

-איני יודע מה נכתב בכתב האישום.

-איני קורא בערבית ובעברית.

שיחה על המושג המדויק ( אנאלפבית ? ) של מי שאינו קורא , לא  בשפתו ולא בעברית .

-כמה שנים למדת בבית הספר?

העד: עד כיתה ד'.

התובעת מבקשת להכריז על העד כעד עוין.

השופטת: לנוכח הסתירה המהותית בין דבריו של העד בבית המשפט לבין הכתוב באימרתו ,

הוכרז כעד עוין.


המשך החקירה בנוגע להשתתפותו של העד בפיגוע ( לא השתתף) , ידיעתו עליו (ידע ללא פרטים) ,

מתי נפגשו (לא זוכר) , האם היו חמושים ( לא ראה , כי היה חושך) ומתן העדות של העד במשטרה  :

-לא הבנתי את השוטר שלקח את האימרה, כי לא כל מה ששאל הוא שאל בערבית .

-יש דברים שרשם בלי לשאול , לכן לא ידעתי מה הוא כתב.

אשר לחוקרת אחרת טען העד שהשתמשה במלים לא מוכרות לו .

אשר לתרגום האימרות לערבית לפני החתמתו , הרי שלדברי העד חוקר אחד מיהר מאד ואמר

לחתום וזהו. שוטר אחר כתב דברים בלי לתרגמם .

ולסיום חקירה זו שואלת התובעת: אז החוקר כתב על דעת עצמו ?