עופר - חקירת עד

צופות: 
נורה אורלוב, עפרה בן-ארצי (מדווחת)
12/05/2008
|

שניים מתוך חמשת הדיונים שבהם נכחנו נדחו ,מפני שבשני המקרים עורכי הדין לא הגיעו - במקרה אחד היה איחור, ובשני -עורכת הדין ,אחלאם חדאד, הייתה בדיון אחר ב"עופר". השופט ,אל"מ איציק מינא, קבע בהחלטתו

ש"הדבר מהווה זלזול".הנחתנו היא שיש בזה ביטוי לתופעה רחבה של אי סדר בנושא הייצוג, ושמדובר בסימפטום של מציאות שבה מתנהלים מאות ואף אלפי דיונים משפטיים כתוצאה ישירה של מדיניות של מעצרים יומיומיים בהיקף סיטוני. במצב כזה מי שמשלם את המחיר הכבד המיידי הם אלפי הפלסטינים העומדים לדין .

הדיון כולו מוקדש לחקירת עד תביעה , ניסים ארגמן , אשר חקר את הנאשם , הוציא ממנו את הודאתו או אימרתו ורשם אותה.


אבה"ד : רס"ן דליה קאופמן

השופט : רס"ן אמיר דהאן

השופטת : רס"ן  שרון ריבלין - אחאי


הנאשם : חוסין עותמאן חוסין אבו חמד - ת.ז. 904584208 - תיק מס'  6307/06

התביעה הצבאית : סרן הילה יוגב

סנגור : עו"ד שאדי קעוואר (במקום עו"ד פידא קעוואר)

 

החקירה הראשית (של התביעה) התמקדה כולה באופן השימוש בשפות ערביתinfo-icon ועברית בעת החקירה ובמידת בקיאותו של החוקר בערבית.

אנו למדים שהחוקר עובד עם "האוכלוסייה המקומית" בשטחי הגדה מאז 1979. לדבריו הערבית היא עבורו "שפת מקצוע" , הוא עשה שני קורסים לערבית (ללא ציון משך זמן) . הוא מגדיר את ידיעותיו בדיבור כ"טובות" ובכתיבה וקריאה "פחות טובות". לשאלת התובעת הוא מפרט את תהליך גביית האימרה - לטענתו " לפי הנוהל והחוק" , כלומר גם האמרה וגם גרסת הנאשם נכתבו בידי החוקר בעברית  ואז  תורגמו על בידו לנאשם לערבית ,שאישר את הדברים בחתימתו.


החקירה הנגדית
(של הסנגור) עסקה בסוגיית השפה ובעניין המועד והמיקום של ביצוע העבירה לכאורה.

לשאלת הסנגור מדוע לא רשם את האימרה בערבית השיב חוקר המשטרה

ש"בתקופה הזו...לא הייתה חובה לכתוב את האימרות בשפת האם של החשודים...ביצעתי מה שהיה לפי הנוהל ומה שהיה נהוג באותו זמן."


לאחר מכן הסביר לנו עו"ד קעוואר שרק לאחר פסיקת בג"ץ בעקבות עתירה

של הוועד נגד עינויים הותחל ביישום חוק המחייב שהאמרה תיכתב

בשפת האם של החשוד.

לקריאה ולהבנת הנושא:

העתירה http://www.stoptorture.org.il/files/156.doc

התגובה והתצהיר של משטרת ישראל , 11.6.2007

http://www.stoptorture.org.il/files/%20%D7%91%D7%91%D7%92%D7%A6%20358907.doc


ניסיון הסנגור לברר, האם תרגום האימרה שנרשמה על ידי החוקר נעשה במרוכז בסוף הרישום ,או במהלכו - אחרי כל שאלה ותשובה, לא צלח.

תשובות החוקר לא הבהירו כלל את האופן שבו גבה את האימרה מהנאשם . פעם הוא השיב : " לא ,זה לא הולך ככה..." (על השאלה אם הוא מתרגם אחרי כל שאלה ותשובה) ,ופעם - לשאלת בית המשפט : "זה אומר שלא תרגמת בסוף את כל האימרה?"  -- הוא ענה :"לפי מה שכתוב אני רואה שזה תורגם במהלך העדות ולא בסוף." לבסוף טען הסנגור ש"הנאשם גם מספר לי שהתרגום היה בסוף גביית האימרה ולא בהתאם למה שאתה מתאר לי ולביהמ"ש..."

חלקו השני של הדיון מעלה תמיהה גדולה הכיצד זה בחשד לעבירה כה חמורה - "ניסיון לגרימת מוות" - ישנם שני נעלמים מהותיים ביותר : המועד והמקום.


חילופי הדברים מדברים בעד עצמם:

סנגור:  למה לא בררת מול הנאשם במסגרת חקירתו את המועד המדויק של אירוע הירי לגביו נחקר?

חוקר: אתה יכול להפנות אותי?....

סנגור: אז אני מבין שלמרות שמדובר בדיני נפשות ,אתה לא ציינת אפילו תאריך בפני הנאשם...

חוקר: העבירה המיוחסת לו יוחסה לו לגבי החומר שהיה ברשותי.

בד"כ מונח בפניי זכ"ד חקירה [זיכרון דברים של חקירת השב"כ] , ואם היה תאריך כזה, בוודאי הייתי מציין אותו. אם החשוד היה מציין בפניי תאריך, הייתי מציין אותו.

סנגור: אתה יודע שכל יום, ולפעמים באותו יום מבוצעים מספר מקרי ירי,

ומאוד חשוב לחדד ולציין באופן מדויק ביותר את הפרטים והעובדות בפני החשודים. למה לא יזמת בירור כזה מתבקש מול גורמי החקירה האחרים?

חוקר: ...אם היה מונח בפניי חומר, בוודאי הייתי מציין אותו.

עכשיו אני לא אוכל לענות על השאלה שלך...


הדבר חזר על עצמו בנוגע למקום ביצוע העבירה לכאורה.