קלנדיה, יום ב' 19.3.12, בוקר
שתפו:
צופות ומדווחות:
ג'ודי אורסתו, מיה ביילי (מדווחת)
19/03/2012
|
בוקר
06:30 במגרש החניה מקדם אותנו הרעש המוכר של תורים ארוכים, צעקות ודחיפות הנלווים אליהם.
ליד השער ההומניטארי עומדים לפחות מאה איש , אישה וילד. עומדים בשקט ולא מבינים מה קורה, למה איש לא פותח להם.
אנחנו מתקשרות למת"ק ואחרי כ 10 דקות מגיע קצין והמאבטח שלו ופותחים את השער. עדיין יש דחיפות וצעקות, אנשים פוחדים שיסגרו להם את השער לפני הפרצוף. אוירה מתוחה. מגיעים שני שוטרים. יש התייעצות קצרה, פותחים עוד פעמיים וסוגרים לחלוטין. כולם מסתלקים ונשאר חייל בודד בבודקה שמחליט שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. הוא מניח תפילין ומדי פעם פותח את כלובי הברזל, בלי שיש מי שיפתח א ויפקח על הצרכים המיוחדים של חלק מן העוברים: ילדות קטנות בדרך לבית הספר, אימהות עם ילדים על הידיים, תלמידי בית ספר ואנשים מבוגרים, כולם בתור לקרוסלות.
כל נושא המעבר והבידוק הבוקר היה לא מקצועי, רשלני וחסר כל תשומת לב לנדרש.
הבודקים נראו כמו ממלאי מקום לא מתאימים. לא אכפת היה להם לכל מה שקורה במקום רגיש ועלוב זה.