חבלה, יום ד' 14.3.12, בוקר
6.50-8.40 שגרת החיים של כפר שמעבר לגדרות ההפרדה.
כשהגענו ל”שער החקלאי” --מחסום חבלה-- הוא היה פתוח ,כ40 אנשים הצטופפו מאחורי מערכת השערים והגדרות השלישית. בתוך דקותיים עברו 5 אנשים במסלול את הקרוסלה החשמלית אל תוך ביתן הבדיקה, הם שהו בו כ-7 דקות. זה היה לערך קצב הבדיקה כל זמן שהותנו שם. אנשים הוכנסו בחמישיות לבדיקה שנתארכה בין 7-10 דקות. סך הכל יצאו מן הכפר בעת שהותנו שם 84 אנשים במשך שעה וארבעים וחמש דקות. כל העוברים מוכרים לגמרי לקבוצת החיילים הפותחים וסוגרים את המחסום. כשליש מן האנשים שבים אחורה לאחר שהורשו לצאת , ומביאים את האופניים שלהם, הנבדקים על תכולת מטענם על ידי החיילים המצויים במרווח שבין השער החיצוני לשער השני.
במרווח זה היו מצויים עד 7.30 שלושה חיילים ( אחת מהם חיילת), ומשעה 7.40 חמשה חיילים בדרגות שונות, אחד מהם מן המת”ק. החיילים הנוספים הגיעו במכוניות אזרחיות בשימוש צבאי.
מן הכפר יצאו בין 8.10-8.30 שלושה עדרי כבשים, אחד מהם מדולדל במיוחד, עם רועיהם. בין 7.45-8.20 חמש מכוניות משא בינוניות עם שתילים רבים מאוד(עצי זית, קנים, ) שתי מכוניות מסחריות סגורות לגמרי, מכונית נוסעים מהודרת, וילד צעיר מאוד עם חמור.
רק אשה אחת עברה במשך שהותנו שם
שני אנשים הוחזרו ולא הורשו לצאת.
כשליש מן העוברים היו צעירים שנראו כבני 15-18.
אל הכפר נכנס ב- 7.15 טרקטור לא גדול שנהגו הביא אותו אל השער, תעודת הזהות שלו נבדקה והוא הלך. נהג אחר בא מן הכפר, תעודת הזהות שלו נבדקה והוא נהג בטרקטור פנימה. עגלה קטנה עם סוס, איש על אופניים, איש (שומר) על אופניים( ראו בהמשך),
ב-7.10 הגיעו מיניבוס ואוטובוס מלאים בילדים בכל הגילים. הם בדואים מן הישוב הבדואי שליד אלפי מנשה החסום סביב בגדרות. הנהגים יורדים, עוברים את הליך הבדיקה בביתן- כ10 דקות, חוזרים אל האוטובוסים, ואז עולים חייל וחיילת עם נשק ועוברים באוטובוס לאורכו- עד לספסלים האחרונים, הם בודקים גם את תאי המטען של האוטובוס , ואז הם מורשים לנסוע. בסך הכל מעבר הילדים נמשך כ20 דקות. ילדים אחדים שהבחינו בנו ובתגים שעלינו חייכו ונופפו לנו בידם מבעד לחלונות הסגורים.
בין השער השני לשלישי- הקרוב ביותר לכפר יש גם זרוע ברזל ארוכה הנפתחת לגמרי במשך פתיחת השערים. בראש כל הגדרות תלתליות תיל, והגדר של השער השני הנמשכת סביב סביב מחושמלת. יש חפיר לאחר השער והגדר החיצוניים ביותר. בחפיר זה ובתלתליות שלצידיו היו שתי שקיות ענקיות שחורות ותפוחות מלאות בגדים.
מתשובות מפקד המחסום לשאלותינו במהלך השהות נתבררו הדברים הבאים:
בביתן מצוייה חיילת אחת בלבד ועמדת בדיקה אחת. שאר החיילים לא בודקים תעודות זהות כי “אין הם במשטרה הצבאית והם נועדו להגן ולשמור בלבד“. “לצה”ל אין כסף להעסיק חיילת בעמדת בדיקה נוספת“ כדי שתהליך הבדיקה יואץ ואנשים לא ימתינו זמן רב כל כך.
שני אנשים הוחזרו כיוון שהיו להם רשיונות מעבר משמונה בבוקר ועד חמש אחהצ ,והיו אתם בגדים רבים. גם שתי השקיות השחורות שנזכרו קודם הוחרמו במהלך היומיים האחרונים מאנשים שרצו לעבור במחסום. לאנשים שיש להם רשיון שהות ל-24 שעות מותר להעביר לכל היותר חליפת בגדים אחת. החרמת הבגדים נועדה למנוע העברת ציוד למינהו לשב”חים. הוסבר לנו כי גם אם אלה אנשים המבריחים את הגבול ”כדי לעבוד ולא כדי לפגע, הם עבריינים והם גוזלים עבודה מישראלים“. לכן תפקיד החיילים במחסום הוא ” למנוע לא רק העברת כלי נשק וחומרי חבלה וכל כלי חד שהוא, אלא גם כל סיוע אחר לשב”חים“.
לדעת מפקד המחסום אנשי הכפר הרוצים לעבור מהר יותר יכולים לנסוע אל מעבר אליהו ולעבור דרכו. יתרה מזו, ”אלה שאינם רק חקלאים ועוברים דרך שער זה פוגעים באחרים, ויש בעלי משתלות המתלוננים עליהם כיוון שכך הם מפריעים לפועלים שלהם לעבור מהר“. המפקד טען כי השער נפתח בשעה שש. נבדוק זאת בשבוע הקרוב.
מעסיק חקלאי ישראלי ממושב ירחיב הסמוך ( נוסד ב1948) ,שהמתין עמנו יותר מחצי שעה למעבר הפועלים שלו, התלונן על הבדיקה האטית והמיותרת, לדעתו, לאנשים שהחיילים מכירים לחלוטין מן המעבר היוםיומי שלהם.
איש על אופניים העובד בשמירה לילית במשתלות הגיע כדי לעבור קצת לפני 8.00, נואש והלך לו ושב שנית ב8.25 כשהתור הדלדל מאוד. הוא המתין עם אדם צעיר נוסף כדי לחזור אל ביתו שבכפר. אחד החיילים לא התיר לו להכנס ”כיוון שהשער פתוח רק עד שמונה ורבע“. באותה עת עצמה יצאו מן הכפר עדר כבשים , מכונית מסחרית, ואנשים שעברו דרך ביתן הבדיקה. אנחנו התערבנו ואמרנו כי היה שם כבר קודם לכן, אבל רק לאחר דין ודברים ואישור דברינו על ידי החיילת הותר לו לשוב אל ביתו בלווי נזיפה. החייל הסביר לנו כי ”גם במשרד הפנים כשמסיימים את העבודה סוגרים וזהו”. לא הותר לאיש הצעיר לעבור.
שגרת מחסום