בית לחם (300), יום ו' 24.2.12, בוקר
09:30---10:50
מחסום בית לחם
תקציר: קצין דובר ערבית
מפעיל שיקול דעת והלב צוהל מהתרגשות
2 עמדות פתוחות, כמעט ולא נוצר תור. כמעט ואין הרמת קול. כמעט כולם עוברים. אב ובנו בן ה- 7 וללא אישור נשלחים לאחור.
3 מתנדבים בינלאומים חדשים מגיעים ומדווחים שעברו ב- 17 דקות את המחסום.
קצין יוצא, שם לב לכל המתרחש ופועל בשקט, ביעילות ובשיקול דעת: קודם כל הוא פותח את השער שבין העמדות ומעביר בזריזות את כל המבוגרים (כבר שנים לא ראינו דבר כזה, הגיל הפסיק מזמן להוות זרז להתחשבות, פתאום נזכרנו שפעם כל הנשים, כל הילדים וכל המבוגרים עברו ללא עיכוב... היו זמנים!) ולאחר מכן הוא מטפל בשני מקרים שלפי הנהלים היבשים היו כנראה מסורבי כניסה: זוג צעיר (אנשים גבוהים, רזים ויפים) עם תינוק בעגלה ועם 3 בנות, בנות 4, 5, 6. לאבא אישור עבודה והוא בא לפגישת עבודה. לבנות אין אישור והזוג לא ידע שמגיל 5 ילד חייב אישור. הקצין מחליט לקחת על עצמו את האחריות ולהעביר אותם. הוא מסביר להם בנימוס מה עליהם לעשות להבא ומעדכן במחסום שהם עוברים.
מגיע זוג נוסף עם ילד בן 9 ללא אישור. האמא עברה – היא ככל הנראה צרפתייה. האבא והילד עדיין לא. האבא מוציא תיק שלם של ניירות ומציג אותם לקצין. זה בודק, עושה כמה טלפונים, ושוב מחליט לקבל על עצמו את האחריות ולהעביר אותם.
כמה טוב וכמה נדיר! הנה עבר בוקר ללא עגמת נפש ודמעות של ילדים...