קלנדיה, יום ו' 9.3.12, בוקר

09:00  ליד הכניסה השתרך תור ארוך של כמאה וחמישים איש. המקום היה מלוכלך והדיף ריח של שתן. כארבעים איש הצטופפו ליד המחסום ההומניטרי.

אחד האנשים בתור ניגש אלינו וסיפר כי הוא במקום משעה שש, לקחו לו את אישור העבודה ועדיין לא החזירו. את אישור העבודה לשבעה חודשים קיבל לפני חודש.  עוד הוא סיפר כי בשבוע האחרון היה חולה ולא הגיע לעבודה. פנינו לקצין במקום בדרגת סגן, אשר הבטיח לעזור וביקש מאחד החיילים לבדוק את העניין. החייל חזר ואמר כי מאחר שהאיש לא היה בעבודה בשבוע האחרון המעסיק ביקש לבטל את רישיון העבודה. הוא הסביר כי מעסיקים רבים פועלים כך במקרים בהם העובדים אינם מגיעים לעבודה.  האיש החליט לחזור לביתו.

אחד מאנשי המשטרה הצבאית הסביר כי כל חמש הכניסות הפנימיות עובדות וכי בתוך המחסום יש 250 אנשים. הוא אמר גם שכל הנשים יכולות לעבור במחסום ההומניטארי (אבל כידוע כאשר נפתח חלון ההזדמנויות של השער ההומניטארי הן שוב נתקעות בשלב הבא). צריך להודות, הנדסת האנוש של הכיבוש לא נועדה להקל על חיי הנתונים לחסדיו. אולי רק לייעל על עבודת הנוגסים -  גם כאשר "הכל מתקתק" אנשים שרוצים להגיע לבית התפילה, לבקר את האישה (פגשנו גבר שאשתו מתגוררת בבית חנינה, היא בעלת תעודה כחולה, והוא בעל תעודה פלסטינית ומתגורר בשכם. הוא מורשה לבקרה רק ביום שישי), לפרנס את המשפחה,  עומדים כשעה בתור  בצפיפות, מוקפים בריח שתן ומושפלים.  

ב10:00  נשארו רק כשלושים איש מחוץ למחסום.