ענאתא-שועפאט, קלנדיה, יום ב' 5.3.12, בוקר

06:30  אנו מגיעות למחסום החדש בענתא ונדהמות לראות את כמויות הכסף והבנייה אשר הושקעו שם.

כנראה ששלושה מעברים לכלי רכב פתוחים, ומעבר אחד להולכי רגל.  אנו יכולות לראות רק אלה שכבר עברו.  רוב הילדים עוברים באוטובוסים.

שומר צעיר ניגש אלינו להגיד לנו היכן מותר לנו לעמוד.  הוא לא שמע על מחסום ווטש מעולם ומופתע ללמוד מדוע אנו באות לכאן.  הוא שואל האם גם אכפת לנו שלומם של הישראלים.  הוא מספר כי הוא שונא ערבים ותמיד חושד בהם מטעמים בטחוניים.  הוא יודע כי לרוב הפלסטינים אין כוונות זדון, אך אלה שכן רוצים לפגוע מקשות על כולם.  ובנוגע לגדה המערבית, כולה שייכת לישראל, ולמרות שהוא משתדל להיות אובייקטיבי ולהתייחס בכבוד לכל אדם, אין לפלסטינים זכות לתבוע את הארץ.  למזלנו, מפקדו קרא לו אליו ואנו המשכנו לקלנדיה בשעה 07:00.

 

שם התור קצר מאוד ומתקדם מהר.  אולם ההמתנה חשוך כמעט לגמרי, כל נורות הניאון נשרפו וקרוב לוודאי לא הוחלפו מאז היום שנפתח המחסום.  קר ורטוב, ואפילו רוכלים כמעט ואין.

 

הכבישים בדרך חזרה לירושלים תמיד פקוקים.