בית לחם (300), יום ו' 3.2.12, בוקר

צופות: 
אפרת ב., קלר אורן
03/02/2012
|
בוקר

09:20– 11:15

מחסום בית לחם  

הגיל כבר מזמן לא מאפשר לעבור

4 עמדות פתוחות, הרבה יותר פלסטינים עוברים מאשר בשבועות האחרונים.

גם היום הגיעו כמה אנשים שעדיין לא שמעו שילד פלסטיני שגילו 5 שנים חייב אישור.  אב חייכן, דובר עברית, מלווה בילד בן 6 התקשה להאמין שאכן דורשים אישור עבור בנו. מלא תקווה הסביר שזו כניסה חד פעמית והילד קטן. הוא ניסה את מזלו בעמדה אחרת אך שום דבר לא עזר ואנחנו עמדנו חסרות יכולת לסייע. היו מספר מקרים דומים ושוב נשמע המשפט "אבל הוא רק ילד קטן, הנה הקושאן, הנה הוא על הדרכון שלי", אותה תשובה אטומה "הוא לא יכול לעבור" חזרה על עצמה.

והגיעה גם אישה ללא האישור הנדרש, מבוגרת, גם היא מחייכת ואומרת "אנא כבירה" אבל ללא הואיל.

תופעה נוספת בלתי נסבלת היא שמונעים כניסה מאנשים בעלי אישור אלא שהאישור נכנס לתוקפו רק בעוד יום-יומיים.

בסוף המשמרת שלנו פנתה אלינו אישה מבוגרת, הגרה בבית ג'אלה, ושנכדתה בת ה- 18 גרה ברמלה, התארסה לאחרונה (ראינו אלבום מפואר), ובאה לבלות עם סבתה את השבועיים האחרונים. היום בדרכה חזרה עוכבה במחסום. הסבתא התכוונה ללוותה לתחנה המרכזית וחיכתה מודאגת. ניסינו לשאול ונאמר לנו שהעניין "בטיפול" ושהיא תצא עוד 5 דקות. כשהדקות עברו פנינו שוב ונאמר שזה ייקח עוד זמן ושהיא תצא החוצה לכיוון ישראל ולא דרך המחסום. לסבתא לא היה טלפון נייד והיא גם לא ידעה מה מספר הנייד של נכדתה כך שלא יכולנו לשמוע מתי שוחררה בסופו של דבר.