ביקור בח'רבת א-תוואני, דרום הר חברון

צופות: 
חגית ב. מיכל צ. [מדווחת]
06/02/2012
|
בוקר

6.30-10.00

הרבה אירועים מתרחשים  לאחרונה בכפר א-תוואני. החלטנו להקדיש את המשמרת היום לביקור אצלם. למרות היכרות רבת השנים עם האנשים, למרות שנאבקנו עימם [כמו עוד ארגוני שלום וזכויות אדם] על זכותם לשבת שם ולחיות שם בבטחה, אנחנו מזדעזעות כל פעם מחדש מהרִשעות ומהאטימות שבהתנהלות המדינה ומוסדותיה איתם.

כל חטאם הוא שהם גרים למרגלות ההתנחלות מעון וחוות מעון הידועה לשמצה, ושבתחום מגוריהם ישנם ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה הרומית והביזנטית  [איזה יישוב בישראל לא יושב על עתיקות?]

ומה קרה בחודשים האחרונים?

קצת היסטוריה 
אחרי הרבה מאבקים והתערבות של גורמים רבים, הסכימו סוף סוף לחבר אותם לצנרת מיםinfo-icon [הם נשענים בעיקר על בורות אגירה]. וראו זה פלא, כמו שהתחילו לחפור כדי להניח את הצנרת, מישהו נזכר שהמקום בכלל אתר היסטורי ראוי למחקר. מה יותר חשוב? מים לאנשים [לא יהודים] או  שרידי בית כנסת מלפני אלפי שנים? ניחשתם. אז הפסיקו את הנחת התשתית למים ובאמצע החצר  של מישהו  תקעו שלט של רשות העתיקות וחפרו. עכשיו לנו יש אתר חשוב. אסור לגעת רק לעלות לרגל.

ביום שישי האחרון ה-3.2.2012 הגיעה קבוצת מטיילים מטעם  טיולים בשבילי התנ"ך מסוסיא. קודם ביקרו ביאטא, שם יש ברכות מימי נבל הכרמלי  ואחר כך באו לראות שרידים של בית הכנסת העתיק  בא-תוואני. "מישהו יידע אתכם, ניסה לתאם איתכם?" שאלנו את האנשים, שחצרם הפכה לקדושה. "לא," הם עונים בפליאה על עצם השאלה.

האוטובוסים חנו בכניסה לכפר והמטיילים נכנסו ברגל, מלווים במשטרה וצבא. התפללו ותקעו בשופרות. הצטרפו אליהם יהושפט טור ואחיו מחוות מעון ואנשי התנחלות מעון, שלא מחמיצים שום הזדמנות להיכנס ולהציק לאנשי א-טאווני. אחרי כשעה וחצי של מהומה הלכו.
"מה עם צינור המים? מתי יחברו אתכם למים?" שאלנו. "מי יודע," הם עונים.

 מה בסך הכל קרה? הכל חוקי...

באותו ליל שבת שוב נכרתו בדרך מסתורית כ- 25 עצי זית ליד ביתם ועוד 15 בחלקה מרוחקת יותר. אנשי תוואני התלוננו במשטרה.  אמש, בחצות, שמעו רעשים, יצאו לראות מי בא. "משטרה, צבא," ענו להם, "כנסו הביתה."

נכון הם באו. לשמור? לעצור מתנחלים?   "לכו לכו הביתה" צעקו אנשי החוק למתנחלים, זה מה ששמעו אוזני התושבים. עד שלוש לפנות בוקר הסתובבו שם כוחות הביטחון, מגרשים את הפורעים.  לא נעצר איש.

ככה יום ועוד יום לילה ועוד לילה.

שוב שאלת תם: האם ככה היו נוהגים עם פלסטינים שהיו מעזים לחבל ברכוש יהודי?

עוד קצת היסטוריה
משנת 1981 כשהוקמו מעון ואח"כ החווה הצמודה אליה נהנים אנשי א-תאווני מנחת זרועם  של היהודים היקרים האלה. החל בזיהום בורות המים ע"י השלכת פגרי תרנגולות פנימה, המשך בעקירת עצי זית וכלה בהצקות ובהפחדת הילדים הבאים מהיישובים הסמוכים  לביה"ס הנמצא במקום.

משנת 2004 בזכות פעילותה הנמרצת של  חגית בק, עם אנשי היישוב ועם הוועדה לזכויות הילד בכנסת בראשות מיכאל מלכיאור ובעזרתם האדיבה של רן כהן ואבו וילן ממר"צ דאז, נמצא הפתרון הגאוני, שצה"ל הסכים לו ונאלץ לקיימו עד היום, והוא - גי'פ צה"לי עם חיילים ילווה כל בוקר את הילדים הבאים מאום טובא ונאלצים לעבור ליד מעון, בדרכם לביה"ס.

ברכנו על המוגמר. זה טוב מלא כלום. אבל תחשבו על זה: חכמי חלם שלנו לא חושבים [לא מעזים]  למנוע מבריוני חוות מעון להשתלח בילדים. יותר פשוט, יותר הוגן ויותר זול להצמיד משמר צבאי לקבוצת ילדי ביה"ס בוקר בוקר.

מישהו מאיתנו מנסה להציב את המשוואה הזאת במקומותינו?

מאז זה המצב.

אז מה בינתיים? אנשי תוואני מספרים שבזמן האחרון הצבא לא מגיע כלל או מגיע באיחור, והילדים, שסוכם ללוותם ב7.30 בבוקר כדי שיגיעו בזמן לביה"ס, מאחרים או חוזרים הביתה מהפחד ללכת ללא ליווי.

טלפון לאל"מ גיא חזות, מפקד חטמ"ר יהודה, לשמוע את גרסת צה"ל. "העניין בטיפול, " הוא מבטיח לי. "דיברתי עם חיילי והם כועסים כי הם מבזבזים זמן יקר. הם אלה שמחכים והילדים הם אלה שמאחרים או לא מגיעים בכלל. למה איש לא מתלונן על כך?" ועוד הוא אמר כי הפעילות הזו היא על חשבון זמן לפעילות מבצעית, וכי גם אוטובוסים של ילדי המועצה האזורית דרום הר חברון מאחרים לפעמים בשל אילוצי ביטחון. "זה קורה," אומר אל"מ חזות. 
"השעה 7.45," אני אומרת לו ,"אין ג'יפ ואין ילדים. גם היום יאחרו לביה"ס." 
העניין בטיפול, הוא חוזר ואומר.

כמעט 8.00, מרחוק נשמעת צהלת ילדים. הג'יפ הצבאי המיוחל נראה באופק. גם היום הם יאחרו לביה"ס. מגיעים גם בחורים מארגון שלום המלווים את הילדים ומשקיפים בנעשה. גם הם מספרים על התנהלות הצבא. גם מהם ביקשנו דיווח יום יומי וצילומים אם אפשר. נקווה שמול  עובדות בזמן אמיתי יתנהל צה"ל כמסוכם.    

------------------------------
והנה הגיע הדוח של המלווים הזרים:

להלן עדכון לדוח סיור בית הספר מאתמול בבוקר, 5.2.12.  הליווי איחר להגיע ב-50 דקות.  הילדים המתינו לבדם במקום מסוכן, היכן שהותקפו בעבר על ידי המתנחלים.  שני מתנחלים עמדו במקום שג’יפ הצבא היה אמור להיות, צועקים ושורקים, מפחידים את הילדים.  אחרי האירוע הזה הילדים חזרו לטובא כי המתנחלים לא עזבו את הלולים.  הליווי לא הגיע לקצה הלולים לקחת את הילדים, ולא עבר את כל המסלול עד הסוף; הוא עזב בקרבת החממות של מעון.  האחראי על הביטחון במעון גם עקב אחרי הילדים מרחוק.

Operation dove team
Operation Dove - Nonviolent Peace Corps
Palestine/Israel
Ass. Comunità Papa Giovanni XXIII
 www.operationdove.org