קלנדיה, יום ב' 6.2.12, אחה"צ
לכאורה יום חורף רגיל בקלנדיה. אמנם מזג אוויר קשה (אובך כבד באוויר) וקר, אבל אין הרבה אנשים אחה"צ, אז אין סיבה נראית לעין שהמחסום לא יתפקד. ובכל אופן התורים לא זזו והיו אנשים שהמתינו שעה וחצי כדי לעבור במחסום כדי להגיע למשמרת לילה במקום עבודתם או סתם לחזור הביתה אחרי יום לימודים או עבודה.
כאשר הגענו למחסום מצאנו שמעברי הכלובים מהסככה לתוך המחסום היו מושבתים לרגל "שיפוצים" ובמקומם השער ההומאניטרי היה פתוח לרווחה. שני מאבטחים חמושים שמרו על השער ועל פועלי השיפוץ, שהסתכם במתיחת תיל מעל כלובי הכניסה כדי למנוע מפרחחים לטפס על הכלובים ולצנוח בראש התור כדי להקדים את אלה העומדים שעות בצורה מסודרת. כך ישראל שומרת על הסדר בשעות הלחץ במחסום: היא לא מוסיפה עמדות, גם לא מרחיבה חלילה את שבילי המעבר לקרסלות הצרות ... השכל של המנהל מוסיף גדרות תיל למנוע מהפושעים מדלגי התורים המטפסים וחוטפי התור מלבצע את זממם! הראש היהודי...
15:20: בקלנדיה פעלו 3 מעברים. במעבר מספר 5 עמדו 2 נשים עם ילד קטן בעגלה שרצו להגיע למת"ק. הם הוכנסו לשטח הבידוק ושמענו את החיילת נותנת להם פקודות במערכת הכריזה כשהיא כל הזמן קוראת להן "מותק". "מותק" עשי ככה ו"מותק" עשי ככה. נשאלת השאלה כיצד מדריכים את חיילינו למלא את תפקידם ולמה הם חושבים שראוי לכנות העוברים במחסום "מותק". גם לבחור הצעיר שנכנס אחריהם היא קראה "מותק". זה אמנם משפיל, אבל לפחות זה לא אגרסיבי.
יעל דברה בטלפון עם מספר קצינים בניסיון ליעל את תפקוד המחסום, אולם זה לא הועיל. המוקד כלל לא ענה לטלפונים.
15:55: יצאנו לסקר את שטח המחסום. ראינו שמחסום הרכבים היה מלא, עם תורים ארוכים משתרכים גם מצפון וגם מדרום. גם המעבר לנוסעי אוטובוסים היה מלא כש-40 איש ממתינים בתור להיכנס לשטח הבידוק. בשעה 4 סגרו מעבר אחד ונשארו 2 מעברים פעילים. נעמדנו בתור לעבור במחסום, כש-18 איש לפנינו, ואז הכל הפסיק לעבוד ואמרו לנו המאבטחים (ששמרו בכניסה למחסום מהסככה הצפונית) שחייל נפצע. אח"כ הסתבר שהחייל ביש המזל סגר
את דלת האקוואריום על ידו והיה צורך לפנות אותו לטיפול, לכן המעבר הופסק. (גם לפני זה המעבר לא עבד כראוי)
לקח לנו כחצי שעה לעבור במחסום. כאשר יצאנו לצד הדרומי אמרו לנו הבאים אחרינו שאדם עם פלטינה ברגל לא מצליח לעבור כיוון שהפלטינה כל הזמן מפעילה את מערכת האזעקה. ואז הגיע נציג המנהל האזרחי לעמדות, ודאג לפתוח דלתות יציאה נעולות, להעביר את האיש עם הפלטינה ברגל, ולראות שהמעבר מתפקד עד כמה שאפשר. ניכר שחייל זה לא שחוק כמו אלה שמבלים את יומם מול הפלסטינים וגם שהכנתו לתפקיד הייתה הרבה יותר מעמיקה וראוייה