עופר - עסקת טיעון, יידוי אבנים

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
רוני המרמן,חגית שלונסקי ונורה אורלוב (מדווחות) + מיכל ב. (אורחת)
14/02/2011
|
בוקר

בוקר ואחה"צ

 

דיווחה של חגית:

 

אולם 2בית משפט צבאי לנוער ביהודה

שופטת: רס"ן שרון ריבלין-אחאי

 

21  תיקים רשומים היום  לדיון. ב 19 מהם נתבעים ילדים ונערים קטינים - על פי ההגדרה החלה על ישראלים - שאת רובם ראינו (חברותי או אני) בשלבים קודמים של ההליכים המשפטיים. בין אלה יש  שעצורים שבועות אחדים, חודשים, ואף שנה וטרם הוכרע דינם ; ויש שנשפטים בפעם השנייה ואף השלישית במהלך שנתיים או שלוש, וטרם מלאו להם 18.

- במהלך ישיבת הבוקר נסגרו שתי עסקות טיעון. בשני המקרים השופטת נעתרה לבקשת הצדדים משום הקשיים הראייתיים . האישומים (יידוי אבנים/השלכת בקת"בים על רכב) אינם מציינים תאריכי אירועים ספציפיים, נאמר באופן כללי "מספר הזדמנויות במהלך השנה או השנתיים "... קשה לא לראות את הקשר בין אישום שמבוסס על הפללה לבין "קושי ראייתי". בשני התיקים שנסגרו בעסקה הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן, ועונש המאסר שהוטל עליהם כלל גם חלק ממאסר-על-תנאי שהיה עדיין תקף.

- עו"ד מוחמד מחמוד מבקש להפעיל סעיף ב"חוק הנוער" שמאפשר לביהמ"ש הצבאי לפנות לקבלת תזכיר מקמ"ת רווחה בעניינו של נאשם קטין. התביעה מתנגדת, אך השופטת מקבלת את בקשת עוה"ד.

 

-מאלק הישאם חסן שריף, ת.ז858818800מס' תיק:1189/11, בן 14.

עו"ד מוחמד מחמוד מייצגו.

מאלק לא הודה בחקירה הראשונה שנחקר. הובא לחקירה שנייה, ולפני שהוכנס לחדר החקירות הוכה, לטענתו,על ידי השוטר בכל חלקי גופו, ואז הודה בכל החשדות. טוען שהודאתו נגבתה באיומים. 

ב 7.3.11  ייחקר השוטר.

 

ביהמ"ש  נוהג לגמול לנאשם שמודה באישום המיוחס לו, גם כאשר ספקות לא מעטות עולות מהחומר שמגישה התביעה ("קושי ראייתי"). הודאה באישום, כך גורס ביהמ"ש, חוסכת מזמנו, ועל כך ראוי להפחית לכאורה בעונש. זו אחת הדרכים בהם מעודד ביהמ"ש 'הסדרי טיעון' והימנעות ממשפטי הוכחות המאלצים חקירת עדים.

נכחנו היום בשתי ישיבות של משפטי הוכחות בהם נשמעו עדויות חיילים וחוקרי משטרה שעצרו וחקרו כמה מהקטינים שהעידו בישיבות קודמות של ביהמ"ש לנוער.

העדויות ששמענו היום מחזקות את החשד שהימנעות משמיעת עדים אינה רק דרך לחסכון בזמנו היקר של ביהמ"ש. עדויות אלה חושפות נהלים פגומים ולעתים קרובות בלתי חוקיים בעת המעצר והחקירה של קטינים פלסטינים. העדויות מעלות שאלות בדבר מהימנות התביעה והאישומים שמוגשים נגד רבים מהחשודים.

דומה שמשפטי הוכחות בכלל, ובפרט אלה של קטינים שנעצרים על סמך הפללות שחולצו מקטינים אחרים שנחקרו במשטרה או בשב"כ, לא רק גוזלים מזמנו היקר של ביהמ"ש. רבות מהעדויות המושמעות באולמות  מצביעות על עצימת העיניים בה נוהג ביהמ"ש הצבאי נוכח העובדות המתגלות על מערכת אכיפת החוק באזורי הכיבוש. קל יותר לעצום עיניים באוזניים חסומות: כאשר לא נפרשות ולא מושמעות העובדות על המעצר והחקירה של הילדים, והחלטות ביהמ"ש נשענות על משא ומתן בין הצדדים שמסתיים ב"עונש מוסכם" .   
 

חקירת עדי תביעה

מוחמד מחמוד דאוד חלביה,ת. ז. 854586136 - תיק מס' 1512/10 ,בן 16 - מאבו דיס.

יושב במעצר למעלה משנה: מ 6.2.10.

מייצג אותו עו"ד מחמוד חסאן.

נאשם ביידוי אבנים וזריקת בקת"בים.

שלא כמו רוב הנערים שאנו רואות בתקופה האחרונה בעופר, מוחמד לא נעצר בביתו באישון לילה. הוא נתפס יחד עם חברו ע"י מספר לוחמים שהעידו על הרדיפה אחריו (ראה דו"ח מ 6.12.10) ותיארו אותה כאירוע חריג בהצלחתו. תפיסתו ומעצרו תוארה בפרוטרוט ע"י אחד הלוחמים שקבעו שמוחמד שבר את קרסולו כשקפץ מגג בזמן שנמלט מרודפיו.

שני לוחמי מג"ב שצילמו את מוחמד במכשירים הסלולרים שלהם לאחר שנתפס מעידים היום מטעם התביעה. שני העדים (מס1: אילן מ.; מס' 5: סמל טל ל.), כל אחד בתורו מראה לביהמ"ש צילומים ששמר במכשיר הסלולרי האישי שלו. בצילומים נראה מוחמד חלביה במצבים שונים ובמקומות שונים לאחר תפיסתו (כשרגלו פצועה ולא חבושה בבסיס הצבאי אליו הובא, וכשרגלו חבושה, על אלונקה, בבית חולים וכו'), וכן תמונה של חברו של חלביה שנתפס אתו (וכבר נשפט) ושצולם לאחר שהובאו הנערים לבסיס. החבר מחזיק בקבוק תבערה בידו. לדברי העדים התמונות צולמו על מנת להוכיח בחקירת מח"ש – אם תתקיים חקירה כזו - שהם טיפלו כיאות בנער שנתפס לדבריהם פצוע ברגלו, וכן כדי להוכיח שטביעות האצבעות על הבקת"ב הם של החבר, שלטענתם החזיק את הבקבוק כשנתפס.

בחקירה נגדית,מאוד פרטנית, של שני העדים חותר הסנגור להוכיח שהתמונות צולמו לאחר שהנערים שנתפסו הובאו לבסיס. הן נשמרות כבר כשנה בפלאפון האישי של הלוחמים שהשתתפו במרדף, בתפיסה, ובמעצר של הנערים. הצילומים לא הועברו למשטרה או לחוקרים, וגם לא הועברו למחשב הצה"לי, אלא נשמרו אצל מי שהיה מעורב באירוע וצפה אפשרות שייחקר על דברים אסורים שעשה.

לטענת הסנגור, הלוחמים התעללו בנאשם ובחברו, והצילומים נעשו על מנת לחפות על מעשים אלה.

המשך פרשת ההגנה בשבוע הבא ב 22.2.11

 

 

אמיר סמיר וגיה בסטאמי,ת.ז. 854116738 - תיק מס' 4701/10 - בן 15 או 16 מאבו דיס.

נאשם ביידוי אבנים (ראה דוח קודם: 7.2.10).

מייצגו עו"דאכרם סמארה.  

חקירת עדי התביעה:

עד תביעה מס' 3  רס"מ  בנימין.ב., חוקר נוער במשטרת מעלה אדומים, שגבה את אימרתו של אמיר בסטאמי ב 27.10.10 לאחר שנעצר. זוכר את החקירה במעורפל, אפילו לא זוכר בברור באיזו שפה התנהלה החקירה, אך מצביע על הדיסק של החקירה שאפשר לבדוק בו את הפרטים לאשורם. כמו כן יש מזכר שרשם החוקר בליל החקירה.

בחקירה הנגדית בוחן הסנגור את ההקפדה של העד על זכויות הקטין בעת החקירה.

העד עונה שיש הנחיות של יועמ"ש איו"ש לגבי קטינים פלסטינים בשטחים. ההנחיות מועברות באופן כללי, ואין לו אותן בכתב. העד מסתבך בתשובותיו לשאלות הסנגור בדבר ההנחיות לחקור קטין לאחר שעה 10 בלילה, החובה לומר לנחקר את זכותו להיוועץ בעו"ד ועם הורים. העד אומר שהוא מכיר את הכללים ומקפיד באופן אוטומטי על שמירתם. גם על הזכות להיוועץ עם עו"ד (הסנגור: בשעה 2 לפנות בוקר קשה למצוא עו"ד להיוועץ בו...).

הסנגור בוחן את ידיעת הערבית שלו ומתברר שחקירת הנער נעשתה בעזרת מתורגמן בערבית והוקלדה בעברית.

 

עד תביעה מס' 4, חוקר משטרה במשטרת מעלה אדומים, רס"מ אבי.ט. ,שגבה את אימרתו של מוחמד אלבשיתי (תיק מס' 4704/10) שהפליל, לטענת התביעה, את הנאשם אמיר בסטאמי (ראה דו"ח 7.2.11). החקירה של מוחמד אלבשיתי נערכה ב 4.11.10 בשעה 4:30 לפנות בוקר, התנהלה בערבית, והודפסה בעברית. העד מכחיש מכל וכל את טענותיו של אלבשיתי שהופעלו עליו איומים, שהחוקר השתמש בשפה בוטה, הפחיד אותו בעזרת כלב והחתים אותו על דברים שלא אמר על שותפות של חברים באירוע.

בתשובה לשאלות התובעת ממשיך העד לפרט איך נהג על פי הכללים והסביר לנחקר את זכויותיו, כולל זכות השתיקה, התיר לו להיוועץ עם אחיו, ועדותו כולה נרשמה, והוא חתם עליה מרצונו.

לבקשת התובעת מסביר העד שהחקירה מתנהלת בלילה, קרוב לשעת המעצר. המעצרים של מיידי בקבוקי תבערה ואבנים מתוכננות תמיד לשעות הלילה משיקולים ביטחוניים: כדי למנוע מהומות ועימותים בכפרים הערבים שבגזרה. מיד אחרי המעצר, עם הגעתו של העצור, נערכת החקירה. "אין טעם בלפגוע ולשלול את חירותו" אומר רס"מ אבי ט.(היינו, לטובתו של העצור נערכת החקירה לפנות בוקר, אחרי לילה ללא שינה, ללא אוכל ושתייה...).

התובעת ממשיכה להציג לעד שאלות על גביית האימרה של נאשם נוסף מאבו דיס, יזן עטאללה (תיק מס' 4700/10) שנעצר ונחקר באותו לילה בו נחקרו אמיר בסטאמי ומוחמד אלבשיתי הנ"ל. העד מכחיש את טענת הנער יזן שהחוקר איים עליו שירביץ לו, והוא נאלץ להודות. הוא גם מכחיש את טענת יזןשהחוקר הוסיף לאימרה שמות של אנשים שלא הוזכרו על ידו, והחתים אותו תוך כדי הפחדתו. (ר' דוח מ 11.11.10)

 

בחקירה הנגדית מתברר שהעד אבי ט. משמש חוקר נוער לעת הצורך. אין לו הכשרה לכך, ואין לו הסמכה.

אינו זוכר היטב איך נהג בכל עניין ועניין בחקירת הנערים באותו לילה. אך הכול היה באישורו של קצין החקירות בתחנה. הוא חוזר וקובע בביטחון שתמיד מקפיד על זכויות הנחקר וקורא לו (בערבית)  תוך כדי הקלדה (בעברית) את השאלות והתשובות. לפיכך, לדבריו, הנחקר יודע על מה הוא נדרש לחתום. ובנוסף יש תיעוד בווידיאו של החקירה. ההקלטה בווידיאו בחדר החקירה נשמרת רק למשך 30 שעות, ולאחר מכן לא ניתן לשחזרה. לכן, מיד עם סיום חקירה נצרבת ההקלטה לדיסק, וכך נשמר התיעוד. הדיסק המתעד את חקירת אלבשיתי לא קיים. נעלם. העד לא יודע מה מקור התקלה. אבל הוא, כדרכו תמיד, הפעיל את מכשיר ההקלטה והחקירה תועדה.

בתשובה לשאלות הסנגור הסביר העד מקצת התחבולות בהם נהג על מנת לחלץ מפיו של אלבשיתי הפללות של נערים אחרים. מתברר שנעזר במידע שמקבל מהמודיעין שאליו מובאים הנערים שנעצרו על ידי הצבא והשב"כ לפני שהם מגיעים לחקירת המשטרה. חוקר המודיעין, לאחר שתיחקר את העצורים, מעביר לחוקר המשטרה מידע שמשמש אותו בתחבולות החקירה שלו.

הסנגור מבהיר לעד שבתיעוד הווידיאו של החקירה של יזן החוקר לא אומר ליזן במה הוא חשוד. הוא גם מסלק את אביו של יזן מהחדר בטענה שהוא משבש את החקירה.

העד משיב שנהג על פי הנחיות הקצין, מפקדו, ולא ביצע בחקירה דברים שלא תועדו.

הסנגור טוען שחקירת יזן לא מתועדת בשלמות. ההקלטה, ככל הנראה, לא מתחילה מיד עם תחילת החקירה, ולעתים מתברר מתוך צפייה והאזנה לווידיאו, שהתקיימה חקירה קודמת לחקירה המוקלטת. זו אולי נקראת "תשאול" לצורך העניין ולא חקירה, ומתבצעת ללא תיעוד בווידיאו (צילום והקלטה).

 

מתשובות לשאלות ששאלה השופטתאת העד עולה שמתקיימת אמנם חקירה קודמת לחקירת המשטרה, ושהיא אינה מתועדת. מידע שנאסף בחקירה זו ונחשב רלוונטי מדווח לחוקר המשטרה. אם יש צורך הדיווח מועבר בכתב.

במקרה של אלבשיתי שתי החקירות אינן מתועדות. החוקר מני, שעליו סיפר אלבישתי בעדותו בביהמ"ש

(רי דוח מ 7.2.11), ככל הנראה חקר אותו ("החוקר הרע") והעביר מידע רלוונטי לאבי ט. שפיתה אותו לחתום על המסמך. על כך נשמע בישיבה הבאה ביום 7.3.11 אליה יזומנו 2 עדי תביעה נוספים, אלון כהן והחוקר מני.

    ----------------------------------------------------------------------------------------------  

דיווחה של נורה:

 

אולם 1:

 

שופט: סא"ל רונן עצמון

תובע: עו"ד סרן אשחר ארז

סנגורית: עו"ד גבי לסקי

 

נאשם: מוחמד אבראהים אחמד אבו רחמה (המכונה אבו ניזאר), ת.ז. 954903555 –

תושב בלעין

תיק מס' 1706/10 – משוחרר בערבות.

האישום הרשום ברשימת הדיונים: פעילות נגד הסדר הציבורי – אך הכוונה להאשים את אבו רחמה  בהסתה.

(ר' דו"ח קודם מ 20.12.10 בעניינו)

דיון הוכחות אליו זומן עד מס' 2: חליל יאסין שהוא אחד משני הקטינים שנחטפו לפני שנתיים באישון לילה ממיטותיהם כדי ש"יזמרו" – ותחת לחץ הם אכן זימרו בגדול בזמן חקירתם והפלילו עשרות אנשים מבלעין הפעילים במאבק נגד גדר ההפרדה בכפרם ונגד הכיבוש.

חליל היה אז בן 16. בהופעתו היום כעד מטעם התביעה הוא כבר בן 18. הוא מופיע בבגדי אסיר, שכן שוב נעצר לאחרונה בגין אישום אחר, אחרי שזומן כבר פעמיים כעד ולא התייצב.

בחקירתו היום הוא עונה לשאלת התובע שהפעם הוא עצור על יידוי אבנים, וכך גם בפעם הקודמת.

הבחור נראה אומלל ביותר – ולאורך כל חקירתו עונה לשאלות בלחש ובעיניים מושפלות. על רוב השאלות הוא עונה ב "לא זוכר", "לא מכיר" וסותר פחות או יותר את כל מה שאמר בחקירתו.

כך הוא, למשל, נדרש לזהות את הנאשם שיושב מולו:

"מישהו מהכפר... אני לא יודע מה שמו... כולם מכירים אותו. אני מכיר אותו כאבו ניזאר, לא בשמו האחר... לא יודע בן כמה הוא... לא מכיר את משפחתו... וכו'"

התובע מבקש לרענן את זכרונו באמצעות אימרתו ושואל את העד אם נכון מה שכתוב באימרה. הבחור מודיע שאינו יודע לקרוא, והמתורגמן קורא לו מה שכתוב בכתב ידו של החוקר.

העד: "... כשלקחו אותי בפעם הראשונה הייתי בן 16. אני לא זוכר מה אמרתי. מה שרשום לא נכון."

וכך זה נמשך שעה ארוכה: "לא זוכר, לא מזהה את האדם בתמונה, לא מכיר את חברי ועדת הגדר בבלעין, לא זוכר שהשתתפתי בתהלוכות בבלעין בימי שישי, לא זוכר שיידיתי אבנים..."

הוא חוזר ואומר שכל מה שכתוב באימרה לא נכון מלבד מה שקשור אליו, כלומר, נכון שהוא יידה אבנים לעבר חיילים.

 

בחקירה הנגדית מבקשת הסנגורית שחליל יספר את השתלשלות העניינים בליל מעצרו וחקירתו. ואת הלילה ההוא והיום שאחריו במשטרה ובמחנה עופר חליל דווקא זוכר על כל פרטיו המבעיתים.

(ר' פרטים בפרוטוקול המצורף).

 

בסיכומו מבקש התובע לזמן את גובה האימרה מ 23.6.09, השוטר שריף קטיש.

כמו כן מבקש לזמן בשלישית את כאמל חטיב, עד התביעה מס' 3.

 

התיק נקבע לדיון הוכחות נוסף ל 21.3.11 שאילו יזומנו 2 העדים הנ"ל.