עופר - יידוי אבנים, חקירת עד

בוקר+אחה"צ

משפט הוכחות:

השופט: מנחם ליברמן

התובעת: טלי קרת-בלנק

הסנגור: עו"ד נרי רמתי

האישום: תקיפת חייל

עו"ד נרי רמתי ייצג את סלימאן סאלם עיסא עדרה, ת.ז. 850883216,  המואשם בתקיפת שוטר ב-1 באוגוסט 2005.

עד התביעה הראשון, רס"מ סלומון דסטה על דוכן העדים. הוא עובד משנת 2004 במשרד החקירות בחברון, והוא שגבה את אימרתו של מר עדרה. הוא אומר שהוא דובר ערבית "בסדר", ושהוא אכן מי שגבה את האימרה. חוץ מזה הוא באמת לא זוכר הרבה. למשל הוא לא זוכר אם החקירה התנהלה בעברית או בערבית ואומר באופן כללי שאם הוא לא מצליח לתקשר עם הנאשם בעברית הוא מתקשר אתו בערבית. הוא לא כל כך זוכר את החקירה. למשל הוא לא זוכר אם מר עדרה הגיע פצוע לחקירה.

-אבל, אומר העו"ד, כשנגמרה החקירה חיכה לו אמבולנס בחוץ.

לא זוכר.

-מר עדרה סיפר שכל האירוע תועד בווידיאו על ידי הפעילים מ-  .C.P.T.(ChristianPeacemaker Teams) האם עשית משהו כדי להשיג את הווידיאו הזה?

-לא זוכר.

-המ"פ אשכנזי מספר שהתקיפה שבגינה נעצר הנאשם היא שהנאשם משך ברצועה של הנשק. החייל שלכאורה משכו ברצועת הנשק שלו אומר שלא משכו לו ברצועה.

-יכול להיות שלא קראתי את האימרה של החייל שלא אני גביתי אותה.

-ולא שאלת אותו על זה?

-לא.

האמת, אני מאמינה לו שהוא לא זוכר. מאז הוא חקר וגבה את אימרותיהם של מאות פלסטינים. כולם סיפרו לו על ההתעללויות. למה שיזכור דווקא את זה?

מר עדרה העיד אחריו וסיפר את סיפורו. הוא איכר, עובד באדמה שלו ורועה את הכבשים, וסיפורו פשוט. הוא ואחיו קיבלו מפעילי השמאל מפה של האזור ובה מסומן כי אדמתם אינה שטח צבאי והיא שייכת להם. והם, תושבי א-טוואני, ביקשו מן הפעילים  להגיש בג"ץ נגד תפיסת האדמות שלהם על ידי המתנחלים. באותו יום ירדו הוא ואחיו ועוד בחורים מן הכפר לאדמה עם המפה. בא רכב צבאי ובו חיילים ששאלו שאלת תם: מה אתם עושים פה ולמה באתם הנה.

מה נאמר ומה נדבר? אם אתה רואה קבוצת פלסטינים רועים את עדריהם באדמתם על יד הכפר א-טוואני, השאלה ההגיונית בנסיבות אלה תהיה "מה אתם עושים פה". לא?

כל אותו הזמן חיכה "הביטחון של המתנחלים" (אולי רכז הביטחון, ואולי חבורה שלמה שחיכו שהצבא אולי יעשה בשבילם את העבודה) בראש ההר. מר עדרה ואחיו שוחחו עם הקצין, והראו לו את המפה. הוא לקח אותה, נסע אל "הביטחון", חזר אחרי כ-20 דקות, ואחר כך עזב את המקום. אחרי כחצי שעה בא ג'יפ נוסף, עצר לכמה דקות על יד "הביטחון", וירד אל מקום המרעה.  הקצין, לדברי מר עדרה, התנהג בגסות, לקח את המפה וציווה עליהם לצאת מהאזור, ואחר כך קרע את המפה.

כדי להדגים את כוונתו התחיל הקצין והחיילים שאתו להכות את הכבשים ולשקשק בנשק. מר עדרה הפנה את פניו אל הכבשים, ואז התנפלו עליו החיילים. שניים תפסו אותו משני צידיו. אחד הפיל אותו לאדמה והיכו אותו. הוא לא זוכר כמה זמן. לקחו אותו לתחנת המשטרה, שם נחקר, ואחר כך נלקח באמבולנס לבית החולים מוחמד עלי מוחתצב.

הסנגור שאל: כתב האישום אומר שתקפת חייל. האם תקפת חייל?

ומר עדרה ענה: אני לא תקפתי. הצבא הוא זה שתקף אותי.

-יכול להיות שכשהצבא תקף אותך, משכת בנשק?

-לא. כשהוא (הקצין) נתן את ההוראה שנלך, אני הלכתי, וכשהפניתי את הגב הוא תקף אותי.

-האדמות האלה היום, אתם רועים בהן?

-כן, עד היום עובדים באדמה הזאת..

בחקירה הנגדית ניסתה התובעת טלי קרת-בלנק לערער את העדות של מר עדרה על פי העדות שלו במשטרה. היא שאלה למשל:

-למה לכאורה תקפו רק אותך ולא את אחיך שגם הוא דיבר עם הקצין?

-אני לא יודע למה ההתקפה הייתה בצורה כזאת, ואת השאלה הזאת תפנו לצבא. הם הרביצו לצאן וגם לי.

-בזמנו, ב 2005, הייתה מחלוקת למי שייכת האדמה, נכון?

-מחלוקת עם מי?

-עם מישהו; כי הייתה בעיה שתהיו שם. לא היה ברור מאליו שאתה צריך להיות שם, אחרת למה הצטיידת במפה ועורך דין?

-אני אמרתי שהמתנחלים סגרו את שטח האדמה בכוח, וכשאנחנו היינו מדברים עם הצבא, הם היו באים ועושים את זה שטח צבאי סגור.

-ידעתם שאסור להיכנס לאזור הזה, ושהכריזו כי זהו שטח צבאי סגור גם במקרים קודמים. זה קרה כמה פעמים?

-כן.

-במשטרה אמרת לשוטר שלא תסכים לזוז משם. נכון?

-... זו האדמה שלי. איך אני אצא ממנה? אנו עובדים בה עם אישור.

וככה זה נמשך, הניסיון לערער את העדות הפשוטה על התעללות כוחנית ומנוולת של צבא חמוש העובד בשירות המתנחלים כנגד בעלי האדמה החוקיים, בעזרת זיכרון דברים שנרשם על ידי חוקר בעברית מתורגמת מערבית. מתורגמת לא רק מבחינת השפה אלא גם מבחינת השקפת העולם. ועל שאלות רבות אחרות חזר מר עדרה ואמר והסביר את המובן מאליו בעיניו, ש"זו האדמה שלנו ואנחנו עובדים בה" ו"אני רועה צאן וזו האדמה שלי ואני רוצה לרעות בה".

העד הבא היה אחיו של מר עדרה, והוא חזר על עיקרי הדברים מנקודת ראותו, וגם התובעת חזרה וניסתה לערער את העדות בשאלות כמו: מי עמד מאחורי מי ומתי מישהו דיבר עם מישהו אחר, ומי ראה ומי אמר אולי ומי מפריע למי וכמה זמן..... אבל התמונה הייתה ברורה בעיני, והיא אינה  חדשה. החייל המותקף כביכול לא הובא לעדות, אבל אולי יובא לעדות במועד הבא.

השופט קבע הוצאות על סך 280 ₪ לעד נעים עיסא עדרה. את הכסף יוכל העד לקבל מקמ"ט אוצר במינהל האזרחי. יהיה מעניין מאד לדעת איך יגיע נעים עדרה לקמ"ט אוצר בבית אל, כמה מחסומים יצטרך לעבור, כמה פעמים יחזירו אותו כלעומת שבא, איזה מסמכים יצטרך להביא אתו כדי להוכיח את זכאותו וכו'.

התיק נקבע לישיבת סיכומים ב 20.2.11 בשעה 09:15.

אסלאם צאלח דאר איוב, ת.ז.  402197834 – תיק מס' 1217/11

האישום: יידוי אבנים

השופט: דניאל כפיר (מילואים)

סנגור: עו"ד נרי רמתי

תובעת:.........?

ילד בן 14, נעצר ב-23.1.2011 בשעה שתיים בלילה, ונלקח באלימות מביתו בכפר נבי צאלח.

הכפר בן 500 תושבים בקירוב, יש בו ארבע משפחות גדולות. הגדולה שבהן היא משפחת תמימי שעוד נשמע עליה הרבה בבית המשפט בעופר, כי ילד ממשפחת תמימי, יחד עם עוד שלושה ילדים אחרים בני 14 ו-15 , הפלילו אנשים רבים מן הכפר. איך ולמה?

(ר' כתבת וידיאו שצולמה בידי בצלם על 'מיפוי' של צה"ל בנבי צאלח)

אסלאם למשל, אחרי שנלקח מביתו, כמו שתיארתי, הוחזק משתיים בלילה עד תשע בבוקר כפות וקשור עיניים בג'יפ של הצבא. משם נלקח לחקירה. עוה"ד לימור גולדשטיין ניסה לפגוש אותו לפני תחילת החקירה, אך הדבר לא ניתן לו. אחרי 5 שעות חקירה ניתן לו לפגוש את הילד. שאלתי את האבא אם נתנו לו ללכת לשירותים או לאכול במהלך השעות הללו. בנוכחותי הוא שאל את הילד, וזה, שכמעט נרדם מעייפות על ספסל הנאשמים (כי הוא, יחד עם עוד שני ילדים חיכו מהבוקר למשפט, והשעה הייתה כבר 16:00 אחה"צ) אמר שלא. לא נתנו לו ללכת לשירותים, ולא נתנו לו לאכול עד שנגמרה החקירה.

על נוכחות בן משפחה או עובד סוציאלי עוד לא שמעו שם במערכת המשפט הצבאי.

טוב, כאמור עוד נשמע הרבה על הכפר הזה, משום שאחרי כל השעות הללו הוא אמר לחוקר בוודאי כל מה שהלה רצה לשמוע, ואולי עוד יותר.

גם בנבי צאלח מתקיימות הפגנות נגד חומת ההפרדה, והילדים מואשמים שזרקו עליה אבנים.

התובעת אמרה שלאחרונה נוספו עדויות שהילדים זרקו אבנים לא רק על החומה, אלא גם על בני אדם, וזה מעיד, איך לא, על "עילת מסוכנות".

באולם היה קר נורא, הרצפה הייתה רטובה כל הזמן והגשם דלף פנימה. נרי רמתי אמר : אין טרור, אז הם מביאים ילדים. כנראה שזה נכון, הרי צריך לשמור על המטחנה שתעבוד כל הזמן. ובאמת לאחרונה מביאים לבית המשפט יותר ויותר ילדים, והם יותר ויותר קטנים.

עד עכשיו, כך אמר לי אבא של אסלאם, נעצרו כ-15 איש מן הכפר. אחיו הקטן של אסלאם, ילד בן 11 נעצר גם הוא יום אחרי אסלאם, ונלקח לתחנת בנימין  (ר' וידיאו על מעצרו). למחרת הלך האבא למקום, חתם שם על משהו ולקח את הילד הביתה. כנראה הם ראו שילד בן 11 אינו בר עונשין או משהו כזה, אבל ילדים בני 14 כבר אפשר לשפוט וגם לענוש. *

יחד עם אלה שעוד ייעצרו בעקבות ההפללות של הקטינים, אפשר ככה בקלות לפורר לגמרי כפר קטן כמו

נבי צאלח - וזו כנראה הכוונה.

הדיון הבא נקבע ליום ב', 14.2.11.

*

חברתנו, חנה א., שמטעם 'יש דין' הגיעה לתחנת המשטרה בנימין ב 25.1.11, כדי להגיש תלונה בעניין אחר, מספרת:

את האח הצעיר, בן ה-11, ראיתי שם, במשטרת בנימין.

נראה לי שהשוטר האחראי על החקירות בתחנת בנימין בכל זאת הבין שזה מוגזם לעצור ילד בן 11. חיכו שיגיע האבא, בין היתר גם, כנראה, כדי לערוך איתו שיחה 'חינוכית' לפני שמשלחים את הילד. עד שהילד יצא, הספיקו להגיע כארים תחקירן של 'בצלם' ונעמה, גם היא מ'בצלם', על מנת לגבות מהם עדות על מה שהיה בתוך התחנה. היה מכמיר לב לראות את הילד, אפשר לומר אפילו ילדון, ואת האב ה מטורטר כך. אחד השוטרים יצא ככה להסתחבק איתנו בחוץ ואמר בין השאר שעצרו גם את האח של הילד. כארים הבין שעצרו את הילדון בגלל שאחיו זרק אבנים, ואמר את זה בקול רם, וזה ממש הקפיץ את השוטר. 'זה מה שאני אמרתי?'. שאל בטון קשוח ובמבט ששיקף פגיעות מעורבת בשיטנה. עזב אותנו ונכנס פנימה.