ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 29.1.12, אחה"צ
קלנדיה:
אמבולנס פלסטיני העביר גופת בחור בן 25 תושב עזה שנסע לירדן בלווית אמו לטיפול רפואי כדי שיובא לקבורה בעירו. האם ישבה ליד הנהג חרישית ואבלה ורק הניעה בראשה כממשיכה לנהל שיחה ללא קול.
בעזרת תושייה וצבת, שיטח נהג מונית חיצי שרשרת דוקרנים ברוחב גלגלי רכבו ואז הסיעו בזהירות בכוון ה"אסור" לתנועה.
היזם הרוויח רחשי כבוד מעדי ראייה ובעיקר נחסכה ממנו עמידה ממושכת בפקקים הדחוסים שהתעבו ונדחסו בשנה האחרונה עקב "שיפורי" (= גזירות) התנועה במקום.
מחסום ג'בע:
מהומה רבה על לא מאומה:
.JPG)
בעוד משטרת התנועה הטרידה את הבאים במעלה הדרך והעשירה את קופת המדינה בעזרת דוחות שניתנו בסיטונות, חצה מפקד המחסום את הכביש לעברנו והחל מטריד אותנו בבקשה שהתחלפה לדרישה והתפתחה לפקודה והסתיימה באיום – שנעזוב את ה"שטח הצבאי" שברשותו שאם לא – יקרא לשוטר. מפקד המחסום קיים את איומו, הניידת עברה צד, השוטר לקח את תעודות הזהות, בדק במחשב, הקריא את פרטינו לאי-שם ו"פתח אירוע" כהגדרתו. אלא שהשוטר לא בדיוק הבין מה חטאנו. הוא הרי היה עד לכך שהחייל הפריע לנו ולא אנחנו לו, מבחינתו זה גם לגמרי בסדר שנצלם אותו ואת המתרחש, אבל כדבריו, מש"נפתח אירוע" הוא לא יכול לשחרר אותנו בלא כלום, צריך למלא טפסים. אבל במה?- חיפש ומצא שלא לבשנו אפודים זוהרים כשירדנו מהרכב. אך מי שחצה את הדרך הבין-עירונית היה בעצם מפקד מחסום ולא אנחנו, וגם סעיף זה נמצא בלתי קביל. כדי לרדת מהעץ הזמין ניידת סיור שהגיעה למקום רק אחרי 25 דקות. שוטר הסיור המוזעק לא הבין לשם מה נזעק: "כן, אין שום בעיה במה שאתן עושות פה. שמישהו יגיד למח"ט שצריך לעדכן את החיילים איך הם צריכים להתנהג" הציעו השוטרים.