ענאתא-שועפאט, יום א' 18.12.11, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רוני המרמן ותמר פלישמן (מדווחת)
18/12/2011
|
Afternoon

מחסום שועפט, שנחנך לפני ימים אחדים, מנתק את תושבי מחנה הפליטים ממרכז חייהם. הוא חוצץ בין משפחות, מפריד אדם ממקום עבודתו, חולים ממרפאות, ילדים ממוסדות החינוך ומגביל את תנועתם החופשית של עשרות אלפי בני אדם, כשמטרת העל של הוגיו ובוניו היא "ייהוד ירושלים".

הארכיטקטורה לפיה תוכנן המחסום עולה בקנה אחד עם עקרונות  בתי הכלא בעידן המודרני, הפנאופטיקון, שלהגדרתו של מישל פוקו: מספק מטאפורה מרכזית לכוח הממשמע המודרני המבוסס על בידוד, אינדיבידואליזציה ופיקוח... ... המרחב הפנימי של המבנה נחלק לפי רמת הנגישות של גורמים שונים אל גורמים אחרים - כך שהוא מאפשר יצירתה של הירארכיה ומבנה כוח. במקרה זה, המפקחים (מנהלי הכלא, הסוהרים) יכולים להתבונן ולשלוט על המרחב באמצעים שונים (מצלמות במעגל סגור, סיורים וכדומה) ויש להם שליטה ונגישות על כל חלקיו. לעומת זאת, האסירים אינם יכולים לנוע כאוות נפשם אלא בתוך מרחב מוגדר ומצומצם, והנגישות שלהם, כמו גם יכולת המבט, היא חלקית ומוגבלת לפי תקנות ההנהלה".

הנכנס בלועו של המחסום אובדת דרכו במעי מפלצת בטון כשלכל ארכה הפתלתל עוקבות אחריו עיניים סמויות של אין ספור מצלמות ועיניהם הגלויות של לובשי מדים הספונים בחלל אחר, מאחורי חלונות מפרידים, ממוגנים.

חומות המבנה אטומים לחדירת קרני שמש, המרחב העצום מואר דרך קבע בתאורה מלאכותית הגורמת לאי ודאות של ההולך במסלול הלבירינט הפתלתל אם מצוי הוא מעל או מתחת לפני הקרקע. באווירה זו, של לא למעלה ולא למטה, של לא יום ולא לילה ושל ניתוק ובידוד מהקהילה הטבעית, כשבכל רגע נתון יכולה להיפתח דלת צדדית והאדם עלול למצוא עצמו נעלם לאי שם, לא פלא שהתחושה היא מועקה וחנק.

לרגל חנוכת המחסום תוכננה מחאה. אך זרועו הארוכה של הכיבוש הקדימה את מובילי ההפגנה, היא פקדה באישון לילה עשרות בתים ורק עם בוקר נודע שמניין העצורים עומד על שלושים וחמישה גברים. את חסרון הנהגת המחאה בחזית ההפגנה תפסו ילדים ונערים. חלקם גלויי פנים והאחרים בפנים מכוסות מפחד המצלמות  ממעל המנציחות כל תנועה במרחב הפתוח והמצלמה מרחיקת הראות שחוברה לג'יפ הצבאי שפטרל בשולי ההפגנה. ניסיון השנים לימד שבעקבות המצלמות באים הציידים שאינם מבחינים בין ילד לבוגר וכל טרף כשיר מבחינתם להיעצר ולהיכלא.

אל מול הילדים שמחו וקיללו וזרקו אבנים נורה צרור כדורי גומי ובעקבותיו יצאה מהמחסום קבוצת חמושים שצעדו ברובים שלופים עד למרכזו של הרחוב הראשי. כשמיצו את הפגנת הנוכחות -  שבו על עקבותיהם.

בצד הפילבוקס החדש, על אם הדרך היוצאת מהמחסום, מונחת כתזכורת עמדת חיילים שהייתה סמל למחסום במתכונתו הישנה. המחסום הישן לא היה אנושי מהחדש, אלא שהיה בו מימד של ארעיות, וארעיות יש עמה מידה של תקווה. בישן, בשונה מהחדש, מעצם מבנהו היה מפגש פיזי בין הכובש לכבוש ולא הסטריליות המנוכרת האופיינית למחסומים מהדגם החדש. כי מחסום אינו רק מבנה שנועד לחסום ולכלוא, מהותו אינה רק ארכיטקטורה פיזית, הוא גם, ואולי בעיקר, מעצב תודעה ואידיאולוגיה.