קלנדיה, יום ד' 18.1.12, אחה"צ
מראה משמח - להקת זרזירים חוגגת בתמימות ובציוצים בשמים שמעל הגדר.
במשך כל המשמרת, השער ליד הכיכר הדרומי לכיוון א-ראם, נפתח ונסגר לסירוגין והמכוניות מכוונות להיכנס לשם ע"י שוטרים. לעיתים כל המכוניות הופנו לא-ראם, לעיתים נתנה לנהגים אפשרות בחירה בין כניסה דרך מחסום קלנדיה או ישירות לא-ראם. כאשר בקשנו הסבר מאחד השוטרים, ענה ש"אינו דובר של משטרת ישראל." כנראה שהכוונה היא לווסת את עומס המכוניות בככר הצפונית.
ליד שער א-ראם מתנהל ויכוח של השוטרים שרצו להרחיק אדם שממתין למישהו ליד הככר הדרומית. הממתין היה מאד נסער וצעק לשוטרים ולמאבטחים והופתענו מהתוקפנות המופגנה והלא אופיינית כאשר מישהו עומד מול מאבטח או שוטר חמוש. האיש טען "אני מאבו גוש ולא מהאידניאנים האלו!" (בכונה לפלסטינים). למקום הגיעו גם 2 מאבטחים שהתיחסו אליו די בסלחנות. בשלב מסוים הגיע למקום פלסטיני נוסף שאמר לשוטרים "הוא איתי" וזה פתר את הויכוח, כניראה היה להם "מעמד" מיוחד.
ב 16:10 מגיע למגרש החניה של המיניבוסים בצד הדרומי של המחסום, אמבולנס של הסהר האדום. הוא הגיע מתחנת הסהר האדום שבהר הזיתים. ישנם שם בתחנה רק 5 אמבולנסים נושאי לוחית צהובה.
מיד רואים אמבולנס שמגיע מג'נין ונבדק. באמבולנס הדרומי מחכים לתינוק בן 22 ימים, במצב חירום, מונשם, באינקובטור, שאמור להגיע בליווי רופא ואולי איזה קרוב משפחה.
לאמבולנס מג'נין לוקח 7 דקות לעבור את הבידוק והנהג מתלוצץ "תהיו כאן כל יום".
התינוק מועבר באינקובטור, על גבי אלונקה, ב"גב אל גב
" , והאמבולנס יוצא עם סירנה למוקאסד.
האמבולנס מ'גנין עובר למגרש החניה בבכר הצפונית. הצוות מג'נין מחכה לאמבולנס הירושלמי שיחזור שוב ממוקאסד, עם הרופא המלווה ועם האינקובאטור,שאמורים שניהם לחזור ל'גנין.
נהג במחסום לכיוון רמאללה אומר: "אני לא מאמין שאני מחכה כאן כל יום חצי שעה, כבר 5 שנים, ואני לא מתרגז! לפני 10 שנים לא הייתי מאמין שזה יהיה המצב ושאני אתרגל לזה!"
נהגי המיניבוסים לכיוון ירושלים, המחכים במחסום המיועד לירושלמים בלבד, הסבירו לנו את המצב, נכון להיום: "כולם, מלבד נכה שלא זז וצריך להרים אותו בידיים, כולם חייבים לרדת מהמיניבוס, לעבור ברגל את המחסום והבדיקות, ואז רשאים לחזור למיניבוס." כולם" כולל את כל המבוגרים, תינוקות ואפילו בעלי תעודת נכה. (ולהזכירכם, קור איימים בחורף בקלנדיה.)