סיור בכפרים: חרבת א-טוואני, דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום ג' 3.1.12, בוקר

צופות: 
נתניה ג ויהודית ק. (מדווחת), נוהג ומתרגם: אבו רמי
03/01/2012
|
בוקר

 

אורחות: שחר ואלן  

מעבר סנסנה-מיתר

יצאנו מבאר שבע ב 7:30 - מעבר מיתר-סנסנה כבר ריק. בצד הישראלי ממתינים שארית העובדים ואוטובוס משפחות האסירים.

כביש 60 די ער אך לא ראינו חיילים ולא כלי רכב צבאיים.

חברון

מחסום בית המרקחת שקט. 
במחסום תרפ"ט עוברים זוג משקיפים בין-לאומים בלי בעייה. שאלתי את החייל אם זה נוהל שגרתי.  אחרי כמה מילמולים לא לעניין  הוא ענה "אני עונה רק על מה שאני רוצה". הודנו לו על הנימוס ועלינו לצומת תל רומיידה, שם, בפינת העליה לחלק היהודי, מוצב שלט גדול וצהוב עם המילים "ברוכים הבאים למוצב (שכחתי את השם)". החייל סירב לתת לי לצלם וברגע זה הופיע קצין נמרץ שזרז אותנו משם אך כן אפשר לנו לעלות עד בית הכלוב בתנאי שלא נתקדם מעבר לזה. אחת מאתנו החליטה בכל זאת לנסות וחיש מהר הגיע מתנחל זועם והקצין (סגן או אולי סרן) אסף אותנו ממש כמו תרנגולת עם אפרוחים ובנימוס שהוא גם גסות הוציא אותנו עד מורד הגבעה ומנע מאתנו לשאול למה וכמה ("תדברו רק אחרי שאני מסיים את דברי"), מזהיר אותנו לבל נעשה פרובוקציות ובשום פנים ואופן לא להכנס לבית הקברות - לא זה של האשכנזים ולא של הספרדים. החלטנו שאין טעם להתווכח וחזרנו לרכב. יש להוסיף שנתניה מאוד כעסה ונפגעה מהיחס, אך הבחור רצה לשמור את השקט במקום ואמר שלדעתו יזמנו פרובוקציה מיותרת - ואכן, ותפקידנו הוא להיות במחסומים ולא בתוך הלוע של  מתנחלי חברון שהם ידועים כנרגנים ואלימים. מספיק להתמודד אתם באזורים הציבוריים של העיר. הקצין כן התייחס אלינו כאל ילדות שובבות למרות הגיל המופלג של רובנו - וזה לדאבוננו נובע מתחושת הכוח הבלתי מרוסן של אנשי צבא. וגולש להתנהגות שלהם גם כש"חוזרים" לתוך ישראל ולחיים האזרחיים.

חרבת א- טוואני

בהמשך נסענו לחירבת תוואני למקום שבו נתגלתה התגלית המהממת (וראו דווח של של לאה  שקדיאל) של בית כנסת מתקופת בית שני. פגשנו באיש ועד הכפר סולימאן סאלם, המכונה נאצר, והוא לקח אותנו לסיור בחפירה שחופרים על אדמתו. ביתו הוא גם מין מרכז קהילתי עם תיעוד מצולם של התנכלויות המתנחלים מהסביבה ושל המנהל האזרחי. הסיפור עם החפירה התחיל בבקשה של תושבי הכפר להיות מחוברים למערכת המים הארצית והמנהל התעקש לחפור קודם את האתר ואמר שהצינור יסופק רק אחרי סיום החפירה - כמו שלאה אומרת בצדק, בהתנחלויות מצליחים גם לחפור וגם לספק תשתיות, כולל מיםinfo-icon - אין סתירה. אך כאן המצב כמובן שונה.  פרט לארכאולוגיה יש בכפר ארגון נשים שמוכרות עבודות יד. א-טוואני מפורסם בשל הייסורים של הילדים מהכפר השכן אום טובא שצריכים לווי צבאי ובין לאומי נגד מתקפות המתנחלים כדי להגיע יום-יום לבית הספר שם. אחרי הפסקת תה, נאצר לקח אותנו לעוד אתר ארכאולוגי בו גרה אחותו ומשפחתה במערה. הבית שלה ביאטה אך המערה שומרת את האדמות המשפחתיות. 

ואשר לאתרים עצמם: אכן יש שרידים ברורים של רצפה ביזנטית וסמנים לבניה נוספת ומשנית מהתקופה המוסלמית.  אלן, שהיא מדריכת תיירים עם התמחות בארכאולוגיה, חושבת שאולי חלק מהאתר הוא אכן שרידים של בית שני - אולי מקווה - ומערות קבורה שאולי גם הן מתקופת בית שני. אם כן, הצרה היא שמה שהיה יכול להיות נכס ומקור פרנסה לכפר מתיירות יהפוך במקום זה למקור הטרדות, אלימות ונישול על ידי מתנחלי הסביבה וגרורותיהם. חנה בר"ג ואנשי יש דין יבדקו את האתר יחד עם ארכאולוג מומחה. המשך יבוא.