קלנדיה, יום ב' 26.12.11, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נתניה ג., פיליס ו. (מדווחת) ואורחת (נכדתי נעה)
26/12/2011
|
אחה"צ

16:00:  כבר בשעה זו גווע היום, ויחד עם הרוח הערה שפיזרה את הלכלוך לכל עבר, הוסיף לאווירת הדכדוך האפל השורה במחסום.  שלושה מסלולים היו פתוחים, אך איך שהגענו הודיעו על סגירתו של מסלול 3.  הממתינים, שלא היו רבים בשעה זו, הצטופפו במסלולים 4 ו-1.  הקור המקפיא רק הלך וגבר.  נעמדנו במסלול 4.  לפנינו בתור עמדה משפחה – אבא, אמא ושתי בנות קטנות.  הם נכנסו לפנינו למרחב הבידוק.  האמא הורשתה להמשיך בדרכה לירושלים, האב עם שתי בנותיו סורב.  כאשר יצאו בחזרה, בקשנו שיספרו לנו מה קרה.  האבא הציג לפנינו את התסריך התקף שלו:  התברר שהוא סוחר הנכנס ויוצא מישראל כל הזמן.  המשפחה הנוצרית רצתה לקחת את הילדות לתפילות בכנסייה בירושלים.  האבא אמר שעשה זאת יום קודם ללא כל בעיות אבל היום החייל באקוואריום אמר שהבנות אינן כלולות בתסריך ולכן לא תוכלנה לעבור אתו (וגם לא עם אמא שלהן?).  האם כנראה הוציאה בעוד מועד תסריך מתאים המאפשר לנוצרים ללכת להתפלל בכנסיות.  האב הניח שהתסריך שלו מכסה את המקרה ולא טרח – הוא אולץ לחזור על עקבותיו.  זו לנו פעם ראשונה שראינו שלא ניתנת רשות כניסה לשראל לילדים המלווים בהוריהם, הרשומים בתעודות זהות ההורים ועם קושאנים ביד. (הבנות, בערך בגיל 8 ו-10, נראו מאד מבוהלות ונפחדות מהמעמד, היחס לאביהם וכל השאר.)

עברו רק מספר דקות וכבר היינו עדות פעם שנייה לנוהל "החדש".  אמא עם שני בנים (כבני 13ו-8) - גם היא עמדה בתור במסלול 4, בדיוק מאחורינו.  היא נכנסה יחד אתנו למרחב הבידוק וניגשה לחלון להציג את התסריך שלה – תסריך עבודה. ראיתי שהחייל מתקשר לברר מה לעשות אצל הקצין  שלו ותוך כדי שיחת הטלפון הוא הבהיר לאישה שהיא תוכל לעבור, אבל בלי בניה.  האישה הקשתה והסבירה שבעלה איננו ואין לה איפה להשאיר את הבנים (שהגדול מביניהם נראה פגום ולא מסוגל לטפל בקטן) ולכן נאלצת לקחת אותם איתה לעבודה.  והחייל בשלו.  אז ניסיתי אני להשפיע – שאלתי את החייל אם היה בזמן אחרון באיזה משרד בתל אביב שם אימהות תמיד מביאות את ילדיהן הקטנים בחגים.  זה לא עשה עליו רושם.  עוד האישה עומדת שם, טלפנתי ובקשתי דחוף עזרה מקצין המת"ק.  תוך כמה דקות הגיע שוטר שהסביר לאישה בערבית שלא תוכל לעבור עם בניה.  גם אישה זו נאלצה לחזור על עקבותיה ולהפסיד יום עבודה.

עוד השוטר בתוך האקוואריום ונתניה בקשה שיעזור לאדם נכה בעל דרכון אנגלי שהמתין במסלול 4 עם 2 מזוודות ולא היה מסוגל לעבור בקרוסלה.  במקרה זה השוטר כן עזר ופתח לאיש את השערים הרחבים.

נקודה מוזרה לציון:  בכל הבלגן הזה, שמנו לב רק לאחר מכן, נעה נכדתי לא נדרשה להציג את תעודת הזהות שלה ועברה במחסום בלי שנבדקה כלל!

בשעה 17:15 התורים במחסום כבר התארכו מאד והמתינו בכל מסלול כ-40 איש, אישה וילד.  טלפנתי ליחידת המעברים.  החיילת שענתה דברה בנימוס ואמרה שהם ערים למצב ושיפתחו עוד מעט תור נוסף.

המתנו ולא קרה כלום.  ב-17:20 רשמנו שהחיילים במסלול 4 סיימו כנראה את משמרתם.  בכל אופן, הם עשו סיאסטה, וישבו וניהלו שיחה ביניהם בעוד 40 איש ממתינים בשקט בקור.  טלפנו לחמ"ל, שם אמרו שיטפלו בעניין.  כאשר כלום לא קרה, פשוט דפקתי על המחיצות הפלאסטיות.  כנראה שהרעש הזיז משהו ופתאום החייל הכניס עוד 4 אנשים למרחב הבידוק.

עזבנו את המחסום בסביבות 17:30.  חזרנו לירושלים דרך מחסום ג'בע ומחסום חיזמה.  לא היו הפרעות תנועה.