דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר), תרקומיא, יום ב' 2.1.12, בוקר
7.00-11.00
אורחת: שחר
מעבר מיתר
למרות הגשם והערפל, הרבה פועלים הגיעו ונמצאים בצידו הישראלי של מעבר מיתר, מחכים להסעות מעסיקיהם.
שום דבר חריג לא נראה בכביש 60. מזג האויר משפיע על כולם.
חברון
איש האבטחה בכניסה לקרית ארבע, שוב שואל מי אנחנו. שוב צריך להזכיר לו שכולנו אזרחים שווי זכויות - לפחות כך כתוב - ולא ייתכן לבקש תעודה רקמאזרח שאיננו יהודי. לפחות מבחינת הנראות.
שוב הוא מסביר שיש לו סמכות והנחייה מהמשטרה לבקש תעודות. שוב טלפון ל "אח הגדול".
איזו מלחמת דון קישוט באחד ממעוזי הגזענות הישראלית. אנחנו נמשיך. גם אבנים שחקו מים
.
בעיר נמצאים חיילי גולני מיום חמישי שעבר. שלטיהם מתנוססים בעזוז בבסיס הנמצא בכניסה לעיר.
גשם, ערפל וקור חודר לעצמות.
חגית ושחר הולכות שוב בשביל האפרטהייד החדש, המסומן כדרך של החברה להגנת הטבע. השביל המסמן את דרך הקיצור לאנשי תל רומידה החל במעלה המדרגות לביה"ס קורדובה ועד לשכונת תל רומידא.
אני נשארת עם נהגנו, לאור אירועי העבר, לא כדאי להשאיר אותו לבד במקום הזה.
כמובן שבסיורן נתקלות בחייל המזכיר להן שהשביל הזה מיועד רק לתושביה היהודים של תל רומידא. וכמובן ש...בקבוק מושלך עליהן מאחד הקרוונים. הפעם זה נגמר כך. חוץ מזה, שום דבר מיוחד לא קרה.
על יד אחד הבתים, במורד הרחוב מתל רומידא למחסום תרפ"ט, פגשנו אדם שגר שם. הוא רופא העובד בעיר באזור H1.
"הכל בסדר," הוא אומר. "נכון, זה קשה שאני לא יכול לנסוע ברכב מביתי לביה"ח, אבל הכל בסדר".
הכל שומם ומוגף, אפילו באזור מערת המכפלה. כמעט תמיד יש שם מבקרים יהודים המגיעים בהסעות למרות מזג האוויר.
נסענו הביתה דרך מעבר תרקומיא. גם בכביש 35 שקט ושומם, החיילים בפיל בוקס ליד המכולת ירדו ממנו אבל לא מעכבים איש.
תרקומיא
בתרקומיא לא סימפטיים כתמיד. שוב תחקור מי אנחנו ומאין באנו. שוב בקשת תעודה רק מנהגנו. אנחנו מתעקשות שגם שלנו ייבדקו. שוב מפנים אותנו למשטח הבדיקה מימיננו. הרכב נפתח ונבדק. שוב בקשת תעודות. הבודקת, בחיוך מתנצל "אלה ההוראות". "שום שיקול דעת את לא מפעילה?" אנחנו שואלות.
"את לא רואה שאנחנו לא סיכון בטחוני?" משיכת כתפיים. "גם מתושבי תלם ואדורה את מבקשת תעודות?"
"כן!" היא מפטירה. למה אנחנו לא מאמינות לה?