בית יתיר, דרום הר חברון, חברון, יום ב' 19.12.11, בוקר

צופות: 
חגית ב. מיכל צ. (מדווחת)
19/12/2011
|
בוקר

9.30-13.30

יצאנו מאוחר מהרגיל כי רצינו להיות במחסום מצדות יהודה בשעה שילדי אימנזיל חוזרים הביתה מביה"ס ונבדקים, כל זאת בשל צמידות ישובם להתנחלות בית יתיר.

חברון

השומר בכניסה לקרית ארבע מבקש לדעת לאן פנינו ומדווח בטלפון למאן דהוא מאדוני הארץ- תבנית התנהגותית שתחזור על עצמה גם בהמשך היום.

בשעה זו של היום ניכרת כבר התנהלות יומימית בעיר הרפאים הזאת.

בשקט המטריד בדקנו שוב את השביל המסומן למבקרים היהודים בלבד, מממדרגות האפרטהייד לביה"ס קורדובה עד לאיזור מתנחלי שכונת תל רומיידה.

החיילים היום שקטים.

לפתע מגיח מתנחל במורד הרחובומדביק על חומת הבטון המקושטת, המנסה להסתיר את חברון,העיר שוקקת החיים שלמרגלות הגבעה.הוא מדביק כרזה שעניינה עוולות הממשלה כלפי המתנחלים בהגבלת ההתישבות היהודית בחברון,

לעומת זכויות היתר של הפלסטינים.החייל הצופה בו מדבר בטלפון בעניין הדבקת הכרזה.לשאלתי,עונההחיילשהוא חייב לדווח על כל פעילות שכזו,לא משנה מי עושה זאת, והוא מברר האם האיש רשאי להדביק.חידשו לנו משהו.

הקוזק הנגזל ממשיך ומדביק כרזה נוספת, הפעםברחוב השוהדא, לא רחוק  מכיכר גרוס.הכרזה מנמקת מדוע נסגרה החנות הסמוכה. המשכנו לעקוב אחרי הבחור הנמרץ.הוא כבר הגיע למערת המכפלה,ועומד להדביק עוד כרזה עם פניני המתנחלים. להפתעתנו, חיילי משמר הגבול אוסרים עליו לעשות זאת. הפקודה "ירדה " והגיעה  אחרי שתי הדבקה של שתי כרזות.

פגשנו את יהודה שאול מ"שוברים שתיקה", שהגיע עם אח"ם כלשהו לסיור.המלצנו בפניו ללכת ולראות את הכרזות החדשות.

המתנחלים המסכנים צריכים לשכנע בצדקת מעשיהם.נראה שהם מרגישים ממש מותקפים בימים אלה.

כוס תה מאוששת משהו אצל עבד,ואנחנו יוצאות מהעיר הזאת.

חזרנו דרך כביש 317 ובאנו למחסום מצדות יהודה, מחסום בו עוברות סחורות ומעט אזרחים יהודים ומשפחות פלסטיניות ספורות הגרות ליד בית יתיר.חיכינו לשווא לבואם של התלמידים.דווקא היום הם מסיימים מאוחר מאד ואיננו יכולות לחכות, אבל הצלחנו לפגוש שוב את ההתנהגות המתנחלית הזאת: "מי אתן?מה אתן עושות פה?"שואל מתנחל החולף שם  ועוצר בגיננו. "למה אנחנו צריכות לענות לך?""רציתי להזמין אתכן אלינו לכוס קפה". כמה חביב,נופת צופים ממש! הוא מנופף בידו לשלום ונוסע. מי מאיתנו היתה מעיזה לשאול עובר ושב בכניסה לישובנו למעשיו?! אדוני הארץ משוכנעים שזו חובתם וזכותם.

בינתיים חולפות מכוניות. היהודים נעצרים, מבורכים לשלום וזהו, ממשיכים.

מגיעה משפחה פלסטינית שבהיותה מהבודדות המורשות לעבור לצד הישראלי, היא בטוח מוכרת. הם מתבקשים להציג תעודות ורכבם נבדק.