מת"ק עציון, יום א' 4.12.11, אחה"צ

מת"ק עציון, 15:30:

מגרש החניה אינו מבשר טובות. בניגוד לשבועות רבים קודמים הוא מלא. באולם ההמתנה ליד הקרוסלה 6 אישה ואיש. הפעם האחרונה שהקרוסלה איפשרה כניסה הייתה לפני רבע שעה, לדבריהם. למעט אישה אחת (מוסלמית לפי לבושה) שמחכה להיכנס לשוטר, כל השאר בעניין כרטיס מגנטי כי חג המולד מתקרב והם ירצו אישורי כניסה.

מתוך המשרד פנימה נשמעים קולות רמים ורבים, משמע צפוף. ואכן, נ', החיילת בחלון מאשרת שכך הוא ובשעה 4 מודיעה לממתינים שחאלאס, היום כבר לא יוכנסו אנשים למשרד פנימה. אנחנו נזעקות: מה קרה? רק 4! ומציעות שאם תוך, נאמר, 20 דקות, קצת משתחרר הלחץ בפנים, אלה שכאן בכל זאת יזכו להיכנס. נ' מסכימה אבל מציעה סידור אחר במקום: לה יש מחר משמרת בוקר ולמרות שזה יומם של תושבי בית לחם, היא תכניס את אלה שכאן. ערכנו רשימה עם שמותיהם והסברנו להם שכדאי לוותר. באותה הזדמנות, תוך קשיי קומוניקציה קשים עם בנה או אחיה של הממתינה לשוטר, אנחנו מוסרות לו את מה שנ' מסרה לנו – השוטר הלך הביתה. שיבואו גם הם מחר בבוקר. הם מנסים להסביר לנו שהשוטר אמר להם לבוא, ואנחנו (ונ') בשלנו – לא בסדר, אבל אין שוטר. גם הם לא משתכנעים, וכולם עדיין מחכים. והם צודקים. כעבור מספר דקות מופיע איש דובר עברית רהוטה ומסביר לנ' שהשוטר צלצל אליו זה עתה ואמר לו לבוא, משמע הוא דווקא ישנו.

בשלב הזה הרמנו ידיים. העזרה שלנו לא הייתה ממש עזרה ויש, כנראה, תמורה להתעקשות ולהמתנה הסבלנית של הפלסטינים. במגרש החניה פגשנו משפחה שזה עתה יצאה מהמשרד ולטענתם היו שם עוד 50 איש. לפחות בנושא זה נ' לא טעתה והטעתה.