חברון, סנסנה (מעבר מיתר), יום א' 18.12.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
לאה ש', פאולה ר' (מדווחת)
18/12/2011
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?

06:45 – 11:15

סנסנה-מיתר
אחרוני הפועלים עוברים. רכבים רבים גודשים את מגרש החנייה בצד הישראלי ולאורך הכביש.

חברון

מי כאן הבוס? למי מותר לעלות לאורך שביל הסימון הטרי?

ביה"ס קורדובה, הממוקם במעלה הגבעה מול "בית הדסה", תקוע למתנחלים כעצם בגרון. ההתנכלויות למבנה, למורות ולדרך הגישה אינן פוסקות במשך שנים, ולאחרונה אף החריפו. 

בשנת 2003, כשרק התחלנו את המשמרות בחברון, עוד נאבקנו על זכותן של התלמידות והמורות לעלות במדרגות המקוריות לביה"ס, אך ללא הועיל. סלילי תייל הונחו ולא הוסרו מאז. הילדות והמורות אולצו לעלות במדרגות רעועות ומסוכנות, וכשהגיעו לשערי ביה"ס הנאה, מצאו עליהם לא אחת ריסוסי כתובות נאצה במקרה הטוב, כגון "מוות לערבים", ועקבות הצתה של המבנה במקרה הרע. 

בכספי הנהלת ביה"ס ותוך הפרעות וחבלות רבות מצד המתנחלים שופצו המדרגות הארעיות והפכו לבטיחותיות יותר.

כיוון שכך, כשלא הועילו ההצקות ולא הועילה הזרמת מי הביוב מכיוון מתנחלי תל-רומיידה שמעל ביה"ס, וביה"ס ממשיך בגאון בפעילותו - יוצא לפועל רעיון חדש: המדרגות שנבנו בעמל רב בידי הפלסטינים ועל חשבונם, סומנו כשביל טיול עבור המתנחלים כדי לעלות בהם לעבר בתיהם, דרך חורשת עצי זית עתיקה.

דא עקא, השביל "התמים" אינו מיועד ל"שמאלניות" עוכרות שלווה כמונו, ועל-כן קיבלו החיילים את ההוראה לעצור משמרת  שלנו שעשתה את המעשה האסור: הליכה בעקבות הסימונים. המגמה ברורה: המאסת החיים על התושבים וסגירת בית-הספר המחוצף.

באזור H2 ידוע מי שולט ואם היו לנו תקוות לנוכח הארועים הבריוניים בגדה, תקווה שהצבא יקבל הנחיות חדשות להתנהלות עם המתנחלים, נחתנו על קרקע המציאות.

השער לבסיס החיילים פתוח לרווחה, סימן שהמתנחלים של שכונת אברהם אבינו עושים בה את דרכם כמימים ימימה.  למרגלות המדרגות (המותרות) לביה"ס קורדובה, גילינו סימונים של שביל הליכה. מתנדב בינלאומי סיפר לנו שהסימונים נצבעו לאחרונה ומובילים לחורשת עצי זית ועד לתל-רומיידה. החלטנו לעלות בעקבות הסימונים (תמונות מצורפות ובהן אחת עם הכיתוב "מוות לערבים") וכך הגענו למעלה התל. חיילים שראו אותנו נתנו לנו רשות להמשיך, לאחר היסוס קל. הם אמרו שהסימונים הם של תושבי המקום. בדרך זו הגענו לרכב שמוחמד החנה ליד המכולת. אך ברצותנו לרדת, שמה לאה לב לשיחה שהתנהלה בין מתנחלים בשני כלי רכב ובין החיילים  (צנחנים) שעמדו בבודקה במעלה הרחוב. בעקבות הנחייתם, כפי שניתן לשער, עצרו אותנו. לא איפשרו לנו להמשיך. תחקרו אותנו על המסלול האסור בו הלכנו, כי – כך הבהירו לנו – ההליכה רק באישור מיוחד, וודאי לא לשמאלניות ועוד אחת שמתחפשת לדתייה. על כך שהם מקבלים ומבצעים הוראות של מתנחלים, שאך שבוע קודם בגזרה אחרת נהגו באלימות קשה כלפי חיילים כמוהם, לא שמעו ולא קישרו. וכשחייל שמע שלנהג שלנו קוראים מוחמד, דרש מייד תעודת זהות. תעודות זהות היינו מוכנות להציג לפני שוטרים או מג"ב, אך לא לחיילים. משום שלא ניתן לנו להמשיך בדרכנו, התקשרנו למשטרה. קצין המשטרה שהגיע טען שמחובתנו להזדהות ולהציג תעודה בפני כל חייל שמוצא לנכון לדרוש זאת.

שעל-כן, ב"עוון" הליכתנו בשביל סימון שאינו מיועד לשמאלניות ועמדתנו להציג תעודת זהות רק בפני מי שמורשה, הובלה לאה, שחינכה את החיילים בלהט רב, אחר כבוד לתחנת המשטרה והוגשה נגדה תלונה על העלבת עובד ציבור ועל הפרעה למילוי תפקידו. היא שוחררה בערבות של 2000 ש"ח, לאחר לקיחת טביעת אצבעות וצילום. עו"ד גבי לסקי, עורכת הדין של מחסום וווטש, מייצגת אותה. שמעתי את לאה מגוללת את הפרשה בפני החוקר בקור רוח ובכבוד רב.

למותר לציין שפעולות אלימות נגדנו מצד המתנחלים, כגון פינצ'ור גלגלי הרכב, השלכת אופניים מקומה עליונה, ופעולות אלימות אחרות לא זכו לתחקורים כאלה. למותר לציין.

על-כן לא נסענו לבי"ס לסוסיא כדי לדעת מה קורה עם צו ההריסה לבי"ס שהוצא נגדם. יש חוק. כאמור.