עופר - יידוי אבנים, קטינים

אולם 2

מדווחת נורה:

השופט: סא"ל רונן עצמון

רשימת הדיונים כללה 9 תיקים באולם הזה. האישומים שבהם דנו:

יידוי חפצים, יציאה מן האזור ללא התר, החזקה וסחר באמל"ח, 3 מקרים של חברות ופעילות ונשיאת משרה[בהתאחדות בלתי מותרת], פעילות נגד הסדר הציבורי, ירי לעבר אדם, פלילי אחר.

באתי לשמוע דיון שעסק ב"פעילות נגד הסדר הציבורי", ולפני כן נכחתי בדיון על "יציאה מן האוזור ללא התר".

השב"חית שעמדה למשפט:

נאנסי נאצר יחיא אלשויכי, ת.ז. 854419793 – תיק מס' 1390/10, תושבת עזרייה.

ייצג אותה עו"ד שמעון שרביט.

נאנסי שוחררה בעבר בערבות והגיעה לדיון מביתה, לבושה בבגדים אזרחיים.

מדובר בצעירה, בת לאם ירושלמית (שנכחה באולם) ולאב תושב השטחים שאצלו היא מתגוררת. היא אינה רשומה בתעודת הזהות של אמה ומואשמת שב 22.9.10 הציגה במחסום הר הזיתים תעודת לידה של בחורה אחרת כדי לעבור לירושלים – ונתפשה.

נאנסי הודתה בטעות שעשתה, והשופט אמר לה ש"מוכן לאפשר לה להשתקם ולהמשיך בחייה". הוא גזר עליה חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים + קנס של 800 ש"ח שיילקח מדמי הערבות שהפקידה.

מוחמד אבראהים אחמד אבו רחמה (המכונה אבו ניזאר), ת.ז. 954903555 –

תיק מס' 1706/10 – סגן ראש מועצת הכפר בלעין

שוחרר בעבר בערבות והגיע לדיון מביתו.

סנגורו: עו"ד נרי רמתי

מלבדי נכחו בדיון יונתן פולק (מוועדת התיאום של המאבק העממי) וכתב מעתון הארץ.

אבו ניזאר מואשם ב"פעילות נגד הסדר הציבורי", אך בעיקר בהסתה. גם הוא הופלל בידי שני נערים בני 15 מבלעין, שתחת לחץ החקירה שעברו פלטו גם את שמו כאחד שמעודד את תושבי בלעין להשתתף בהפגנות השבועיות נגד גדר ההפרדה שהצבא הכריז עליהן כלא חוקיות. הוא אינו מודה באשמה.

להיום זומנו 2 הנערים להעיד בדיון ההוכחות, אלא שלא הגיעו לדיון.

מתברר שהתביעה ביצעה את זימון העדים באמצעות המת"ק, שם נתלתה ההודעה. התובע טען "שאין להם את מס' הטלפון של העדים".

השופט נזף בתובע ודרש שהתביעה תעשה מאמצים לאתר כתובות וטלפונים מדויקים של העדים.

הסנגור מבקש ש"בדיון הבא במידה ולא תתבצע כל פעולה לאיתור העדים, תכריז התביעה 'אלו עדיי'. כמו כן מבקש שלדיון הבא הנאשם לא יזומן, אלא רק לדיון שייקבע לאחר מכן.

הנאשם מתחייב להיות בקשר עם סנגורו כדי לדעת מה יהיו המועדים הנוספים שייקבעו.

השופט קבע את התיק לתזכורת (לא להוכחה) ל 10.1.11 ופוטר את הנאשם מלהגיע.

אולם 5

מדווחת תמר:   

"לכל איש יש שם/שנתן לו אלוהים/ונתנו לו אביו ואמו/לכל איש יש שם/שנתנו לו קומתו ואופי חיוכו... לכל איש יש שם/שנתנו לו חטאיו/ונתנה לו כמיהתו..."(זלדה)

עשרים ושישה שמות, עשרים ושישה מספרי זיהוי, עשרים ושישה פנים וחטאים, עשרים ושישה נעורים קטועים עולים בפני כס שיפוטה של השופטת שרון ריבלין-אחאי כשהם כפותים אמת ילד באמת רעהו.

על מקצתם אספר:

*על הוריו של אייד חוסני מוחמד באזיע, ת.ז.854709201, תושבי מחנה הפליטים קלנדיה שפגשתי והם ממהרים לצאת מחצר המכלאה כדי להספיק בזה היום לשלשל לקופת המדינה את שהושט עליהם -  2000 שקלים,  בגין עוון בנם שהורשע זה מכבר בהשלכת אבנים לעבר רכב צבאי ומלאו חודשי מאסרו.

על המשפט ר' דו"ח קודם מ 10.11.10:

http://machsomwatch.org/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%...

*על אבראהים מוחמד חסין אבו אלעיש, ת.ז.859813420, בן ה-16, ילד מילדי קלנדיה (בתמונה). האישום בשלו עמד לדין לפני כמחצית השנה (ככתוב):"חבלה במתקן צה"ל בכך שגרם נזק לחסם, מוט ברזל, השייך לכוחות הביטחון", כלומר: אברהים נצפה במצלמות המחסום תוך שהוא מטלטל את מוט המתכת המפריד בין שני מסלולי תנועה.

ר' דו"ח קודם מ 22.7.10:

http://machsomwatch.org/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%A8_%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%...

 מאז אותו היום בו צפיתי בו בודד ועזוב על ספסל הנאשמים, שוחרר במפתיע אבראהים. ראינו אותו שוב בסמטאות מחנה הפליטים, בזנבו של המחסום, והוא שותק. חשבנו אולי הפילו עליו אימה, אולי הושבע שלא לספר, היו שניסו לבוא עמו בדברים והוא בשלו – מילא פיו מים ושתק. לאחר זמן, במפתיע, שוב נעלם אבראהים מהסמטאות. אחיו סיפרו שנאסר. במהלך החודשים לא רק התבגר הילד, גם שודרג עוונו וסעיף האישום הנוכחי:"החזקה וסחר באמל"ח".

הקראת כתב האישום של אבראהים, כמו של הנאשמים האחרים שהובאו בפני השופטת, לא ארכה יותר מ-10 דקות.  עשר דקות שנוצלו גם להחלפת דברים בין הילד להוריו, עשר דקות של דמעות אם ניגרות על לחיים ידועות סבל ומכאוב. המשך הדיון בעניינו נדחה לשבוע הבא, יום ב', 27.12.10.

 *על צוהיב עיסא חאלד הבל, ת.ז.401365986, בן ה- 17, שככתוב עומד לדין באשמת "יצור וזריקת חפץ מבעיר".

מהר, כמי שאצה לה הדרך, קראה השופטת את סעיפי כתב האישום. הדרך אצה גם למתורגמן, ואני שדלקתי אחרי שניהם, מיהרתי לכתוב את הנאמר. אולי השמטתי סעיף או שניים, אך להלן מה שהספקתי, ודי בכך:

 - " ביוני 2010, זרקתם אבנים ושלושה בקבוקי תבערה לעבר רכב  בכביש 443".

- " במרס – זרקת אבנים לעבר משאית, עמדת מטר אחד מהכביש, וזרקת אבנים לעבר רכב".

- " במאי, עמדת 3 מ' מהכביש , זרקת אבנים לעברו ופגעת ברכב".

- " ביוני שוב זרקת פעמיים, ייצרת וזרקת בקבוק תבערה על הכביש ובסוף החודש שוב".

 צוהיב כפר בהאשמות כולן. הדיון בעניינו נדחה ליום ב', 24.1.11.

 המערכת מדויקת, יעילה, לכל ילד הוקדשו דקות ספורות. זמנו של בית המשפט דוחק. יש למלא את המכסה. כמו סרט נע של משפטים - ללא רגשות, ללא דרמות.

בין צמד אזוקים למשנהו התנהלו שיחות בין היושבים בדין ביזמתה וניצוחה של השופטת. תחילה הביעה דעתה על שביתת הפרקליטים והמשיכה בתמיהה באשר להיגיון ביצוע עבירה שעניינה נדון בפניה ב- 10.11.10 (עת הואשם נער שניסה להעביר בבקבוק תבערה את מחסום קלנדיה).

מדבריה:"מה ההיגיון להעביר בקת"ב במחסום? – מה הבעיה להכין בקת"ב בתחנת הדלק בצד השני של המחסום?" וצחקקה קלות לעבר התובעת שהשיבה בשנינה מצדה: "אולי חשבו ששם לא ימצאו נפט..."

זו התובעת, שכרסה בין שיניה ובשעה טובה תהפוך לאם, האם בעיניה ילד אינו ילד אינו ילד? הרואה היא בפארס בדראן, הנער ממחנה הפליטים קלנדיה, אויב המשחר לפתחה?

 על מהלך משפטו של פארס ר' דו"ח מ  10.11.10 בקישור למעלה.

*ואחרון על וסים סעיד סעדי אלכרכי, ת.ז.854620697, בן 15, ביתו בחברון, פניו פני ילד רך בשנים.

ובסעיף האישום כתוב:"רכוש".

משדווחה השופטת על עסקת טיעון הנרקמת בין הצדדים שקנס בגובה 3,000 ₪ בצדה, קם אבי הילד ממקומו וזעק שאין ביכולתו לשלם את הסכום.

השופטת פנתה אליו: "מה עושים עם הילד הזה? (כך במקור, בלשון רבים, כאילו היא והאב שותפים) – הוא לא הולך בדרכים טובות..."

האב:"אני מרביץ לו עם ברזל, תראי על היד שלו (השופטת לא ביקשה לראות). יש לי שיטות, לפעמים אני תולה אותו..."

לתומי סברתי, אולי קיוויתי, שהשופטת, הבקיאה בתורת המשפטים, תפעל על פי חוקי המדינה המחייבים הגנת ילד בפני מכה ומתעלל, שהרי לו היה וסים בן ברית, הייתה נזעקת המערכת כולה. אך אין דין ילד פלסטיני כדין ילד "שלנו", וגם לב השופטת לא נהה למראה וסים שכדרכם של ילדים מוכים הביט באביו בעיניים כלות ואורגות, והשלימה דבריה בנימה פדגוגית ופטרונית:"שילך ללמוד מקצוע, שיהיה בן-אדם!"

האב:"שמנו אותו במוסד ללמוד מקצוע, אבל לא רצה..."

לסיכום שבה השופטת וציינה את ההסדר המתגבש וקבעה את הדיון הבא ליום ב', 3.1.11..

מחוץ לאולם השיב האב לשאלתי לפשעו של וסים:"את יודעת, אנחנו גרים על יד מערת המכפלה, הוא גנב מהחיילים בקבוק של גז". בחור שעמד בסמוך הסביר:"הוא מתכוון לרימון גז".