קלנדיה, יום א' 4.12.11, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רבקה פ., רוני פ., צ'רלס ק. (מתרגם)
04/12/2011
|
בוקר

הגענו בשעה 05:30, היה תור ואנשים טיפסו מעל לקרוסלות כדי לעקוף את התור – סימן שההמתנה היא ארוכה, וראינו מדוע.  רק שתיים מתוך חמש העמדות בפנים היו פתוחות, והכל זז מאוד לאט.  גם שמנו לב בעוברנו כי מעט מאוד אנשים יצאו מהמחסום אחרי הבדיקה.  איש ה-EAPI הגיע בשעה 04:30 וסיפר כי התור נמשך מחוץ לאולם ההמתנה והגיע עד למגרש החניה.  כאשר התקשרנו למטה המשטרה בקלנדיה והפנינו את תשומת ליבם לכך שלא כל העמדות פתוחות, ושהחיילים המגיעים למשמרת של שעה 06:00 צורחים ברמקולים כך שאי אפשר להבין דבר, נאמר לנו להתלונן במת"ק, ושהם אינם הכתובת!  כמעט נחנקנו כאשר ניסינו לעזור לאשה מבוגרת וחולה מאוד להגיע לתחילת התור לשער ההומניטרי; היא הייתה בדרכה לבית החולים.  היא לא הבחינה כי עזרתנו הנהדרת חסכה לה כחצי שעת המתנה, מכיוון שאחרי שהיא תעבור את השער ההומניטרי היא תצטרף לשאר הממתינים לעמדות הבידוק ושוב תחכה.  רק אלה החולים מאוד, המטופלים בבתי חולים פלסטינים או ישראלים, נהנים משירותי המתנדבים אשר מסיעים אותם מהמחסומים לבתי החולים ובחזרה.  אך יש תושבים רבים בכפרים שאינם יודעים על כך, והדרך לבית החולים ארוכה וקשה.  כולם חייבים לעבור במחסומים, להמתין המתנה ארוכה, ללא בתי שימוש, יחד עם המוני אנשים דוחפים, כולם מנסים להגיע לעבודה בירושלים כדי לפרנס את משפחותיהם.

כאשר עזבנו בשעה 08:00, לערך, אולם ההמתנה טרם התרוקן