קלנדיה, יום ג' 13.12.11, בוקר
כשהגענו בשעה 06:00 מהחניון כבר יכולנו לשמוע קולות של כעס עולים מאזור ההמתנה. התורים לא היו ארוכים במיוחד, אך האווירה הייתה מתוחה, אנשים טפסו מעל הקרוסלות, וקהל רב חיכה ליד השער ההומניטרי (לפי המראה, רוב הגברים שעמדו שם לא היו רשאים לעבור דרכו). עמיתינו האקומנים, שנכחו במקום מאז השעה 04:30, ספרו שהמתיחות נוצרה לפני החלפת המשמרת בשעה 06:00 כאשר החיילת האחראית על פתיחת הקרוסלות ישנה רוב הזמן, וכאשר היא התעוררה מדי פעם לפתוח אותן, נתנה רק למספר קטן של אנשים לעבור. רק 3 מתוך 5 ה"שרוולים" (מעברים לבדיקה) היו פתוחים בשעה 06:00 . היתר נפתחו לפני 06:30. גם אחרי החלפת המשמרת, נתנו רק למספר קטן (בערך 25- 30) של גברים לעבור את הקרוסלות כל פעם, וההמתנה לכל פתיחה הייתה לא פחות מ-10 דקות. התורים בשרוולים תמיד היו קצרים.
כשהשער ההומניטרי נפתח בשעה 06:20, קהל גדול של גברים דחף את דרכו פנימה. הרושם היה שבפעם הזו הקצינים נתנו לכולם לעבור ללא הבדל גיל. לאחר מכן הם כן בדקו גילים והתרים בחצר הפנימי, הנמצא אחרי השער, והחרימו את ההתרים של גברים שלא היו רשאים לעבור דרך השער ההומניטרי במשך כמה דקות. ערב-רב של קצינים חדשים נכחו במקום: שתי קצינות של המשטרה הצבאית, שוטרת כחולה, ושני קציני מנהל, בנוסף למאבטח. לא ברור מה הייתה חלוקה העבודה ביניהן. השער נפתח בערך כל 10-15 דקות. כתוצאה מן הקצב הזה, קהל רב, כולל זקנים, זקנות, והורים עם תינוקות וילדים קטנים מאד ותלמידים מכל הגילים, הצטבר באזור השער ודחף קדימה כל פעם שהוא נפתח―מצב שמבטל במידה לא קטנה את יעוד השער והיתרון בו. ביקשנו מאחד מקציני המנהל לעזור לאישה עם תינוק קטן לעבור את הקהל ולהגיע לשער, והוא ענה שאם אנחנו נביא אותה עד השער, הוא יפתח אותו עבורה. בקושי רב, בגלל הדוחק, פילסנו דרך עבור האישה עד לשער ובכל זאת הוא לא נפתח עבורה מיד. לצערנו לא יכולנו לעזור באותה מידה למספר נשים זקנות שביקשו לעקוף את הדוחק כדי לא להידחף קדימה כשהקהל מתחיל לזוז.
כשעזבנו בשעה 07:30 התורים לתוך שלושת המעברים דמויי-כלוב עדיין היו ארוכים. אדם שעמד בקצה אחד מהם בשעה 7:30 סיפר לנו בשיחת טלפון מאוחר יותר שלקח לו שעה ו- 10 דקות לעבור את המחסום.
זה די מייאש שאין "פרוטוקול" או תורה מסודרת לניהול המחסום הזה. מלבד הבעיה המתמדת שאין מספיק מסלולי בדיקה וקצב הבדיקה האיטי, לרוב, כל קצין חדש מתחיל מבראשית לפי מיטב הבנתו ולומד בזמן אמת, על חשבון האנשים שצריכים לעבור את המחסום יום-יום. היה לנו הרושם שלקצינים הבוקר היה רצון טוב, או לפחות רצון להצליח במשימתם. אבל הם לא תפסו, למשל, שמטרת השער ההומניטרי הוא למנוע מעיכת אנשים חסרי אונים בדרכם פנימה, והדרך למנוע זאת היא לפתוח את השער לעתים קרובות יותר.