ג'בע (ליל), עטארה, קלנדיה, יום א' 12.9.10, אחה"צ

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
תמר פ (מדוחת וצלמה) אורחות: רות - אמנסטי ברלין, לנה - סטודנטית מנורבגיה
12/09/2010
|
Afternoon

מחסום קלנדיה: (בצילום יונים בחומה)
מוצאי עיד אל פיטר. מאות אנשים לפני ובתוך המחסום בדרכם לביקור משפחתם בצדה האחר של החומה שקטעה את מרקם חיי רבבות אנשים ע"י הפרדת גופם, אך לא הצליחה להשכיח מהם את מושא נפשם ואת יקיריהם.
לבושם החגיגי והמוקפד היווה ניגוד צורם להזנחה והזוהמה השוררת במחסום דרך קבע.

אדם צעיר שגורש מהמקום בבושת פנים סיפר שעד לפני ששה חדשים היה מועסק בישראל. בקר אחד, בדרכו למקום עבודתו, הופקע מרשותו אישור המעבר ללא אומר והסבר ומאז והוא מוגדר מנוע שב"כinfo-icon.
"אני נקי... אף פעם לא היו לי בעיות..."
מאותו היום, כמו יוסף ק. (המשפט/פ. קפקא) שהואשם בלא שנאמר לו אשמתו מהי ושכל ניסיונותיו להגיע אל הרשויות ולטהר את שמו עלו בתוהו, גם אדם זה, מתדפק על דלתות, מגיע לפתחן של הרשויות: "רק שגידו לי למה...".
ברוב ייאושו הגיע ביום חגו אל מול החיילת הצפונה בעמדת המחסום אולי תשיב לו היא: "למה אני מנוע?"
- איך יגן על עצמו מי שאינו יודע במה חטא?

מחסום ג'בע: 
מפקד המחסום ניסה בכל דרך ותירוץ למנוע מאתנו לעמוד מול עמדת החיילים. העלה את טיעון סיכון ביטחוננו שלנו, של חייליו שדעתם מוסחת בשל נוכחותנו, את עובדת היות המקום שטח צבאי וגם: "אסור לכן לעמוד פה!".
אישור השהייה והצילום במחסומי צה"ל שהוצג לעיניו זכה לעיון ארוך ויסודי שבסופו פסק שאינו תקף כי השם המפורש של הארגון שאני טוענת שאני חברה בו אינו כתוב במסמך ולי עצמי בכלל אין כל תעודה רשמית חתומה המעידה על חברותי בארגון זה.
לתשומת לב אוהדת יותר זכו רות ולנה (האורחות), ששמעו ממנו דברים נלהבים על החשיבות במניעת  מעברם של יהודים למקום מסוכן כמו קלנדיה.

מחסום עטרה/ביר-זית: 
הגענו למקום כדי לנסות ולקבל מידע על הסיבות לסגירת המחסום ב-6.9.10. המשימה הייתה קלה מהמשוער. פגשנו שלושה מדרי המגדל המזדקר כשהם משתעשעים עם חמור ועדר כבשים שרעו בסמוך ששמחו לקראתנו כלקראת מפיגי שעמום שנזדמנו להם.
על שארע במקום ביום הנ"ל: "את יודעת, כשיש התרעות לא לוקחים סיכון. צריך לבדוק..." אמר חייל שלקח חלק באותה בפעילות. "אנחנו לא עושים את זה כי ככה אנחנו מחליטים. זה מלמעלה..." והם בדקו, והם עצרו את התנועה וגם חיפשו את שהורו להם לחפש ברכבים - "זה לקח כמה שעות, אבל זו פעילות שמצילה אותך (אותי?) אפילו שאת אוהבת אותם, את הטרוריסטים האלו ובאה לעזור להם..." לא שכנע ההסבר שאני בכלל לא באה לעזור, שאני לא בעד ה"טרוריסטים האלו" וגם לא הופנם המידע שניסיתי להעביר שהמחסום הזה כדומיו, אינו ממוקם בכניסה למדינת ישראל וכי יש להבדיל בין גבולות "ארץ ישראל" לאלו של "מדינת ישראל".
לדברי שלושתם:"פה זה כן מדינת ישראל!".