אל ג'יב (גבעת זאב), קלנדיה, יום א' 9.10.11, אחה"צ
מחסום קלנדיה:
לאחר ארבעים וחמש דקות של בירורים והתרוצצות חיילת ומאבטח מהאמבולנס לעמדה ושוב... כשכל אותו הזמן אמבולנס פלסטיני שהוביל גופת תושב עזה שלא שרד ניתוח בשכם ומקבילו הישראלי שחיכה מהעבר האחר של המחסום מעוכבים
במרחק נגיעה זה מזה, לאחר שהתברר מעל לכל ספק וחשד שהמת "כשר", שאינו מחבל רחמנא ליצלן או פצצה מתקתקת, הוסטו החסימות והדרך בפני הגווייה לשוב לביתה נפתחה.
חום השרב הכבד ודאי לא היטיב עם המת.
מחסום אל-ג'יב:
כשאנחנו יושבות תחת עץ התאנה ב"מזנון יונס" על קפה מהביל וכדורי פלאפל שנדוגו זה עתה מהשמן הרותח, אנשי המקום אורחים לנו חברה וסיפוריהם מתגלגלים לקראתנו: הם מספרים על תורי הבקר של היוצאים לעבודה בגבעון החדשה המתארכים לכדי מאות מטרים, על החיילים ש"אין להם כבוד לבני אדם", על קללות וגידופים שסופגים האנשים מהחיילים שאפילו שהם כבר מכירים את כולם (אותם אנשים הרי עוברים מדי יום), הם מקשים ומאריכים בבדיקות ולפעמים רק בשעות הבקר המאוחרות מתפוגג התור. אך בשעה זו כבר אין טעם להגיע למקום העבודה, המעסיק ממילא ישלח את הפועל חזרה לביתו. וכך מפסידים האנשים את שכר יומם הנע בין מאה עשרים למאה ארבעים שקל.
"הפועלים", אומר אחד, "עובדים כמו חמורים. אבל מי שמתעשרים זה העשירים, הקבלנים".
סופר לנו על נער בן ארבע עשרה שקפץ מעל הגדר (רצה לבקר את אמו בבית חולים במזרח ירושלים), שתושב הכפר הידוע במשת"פותו הסגיר אותו למשטרה, הנער נתפס ועכשיו הוא מרצה את ענשו בכלא ישראלי.
האנשים מספרים גם על מאות דונמים של קרקעות פוריות שהופקעו לשם הקמת גדר ההפרדה ש עצי זית עתיקים היו נטועים בהם, אלו נעקרו והועברו למחוזות זרים ורחוקים.
ממול, בעברו האחר שכביש, קבלן יהודי ופועליו הפלסטינים בונים גגון מעל מסלול ההמתנה שלפני המחסום. כי נדיב הוא הריבון הדואג שלא יירטב בגשם ולא ייצלה בחום השמש ראשם של ההולכים לבנות בזיעת אפם את בתי המתנחלים על אדמתם שלהם הגזולה.