אל ג'יב (גבעת זאב), קלנדיה, יום א' 13.11.11, אחה"צ

צופות: 
איה קניוק ותמר פלישמן (מדווחת)
13/11/2011
|
אחה"צ

 

נראה שלתושבי הכפר אל-ג'יב אין דעה טובה על שכניהם שמעבר לגדר.

קלנדיה:
עשרות אנשים צפופים לפני כל אחד משלושת מסלולי הבידוק הפעילים' זה מראה לא צפוי לשעת צהריים זו. דקות אחדות של התבוננות הסבירו כי הגורם הוא חוסר הפעילות של החיילים בעמדות הפנימיות. הפלסטינים כדרכם קיבלו את הדין. עמדו וחיכו בדממה. נסיונם ארוך השנים לימד אותם שלא תלונות ולא צעקות וגם לא התרסה לא יזרזו את התהליך ולא יקלו על מצבם.

בצדו הצפוני של המחסום, במקום בו אלפים חולפים מדי יום, נובט ומתפתח שוק של סחורות ומיני מאכל. ניתן להשיג פה מכשירי טלפון, ספרי ילדים, ממתקים, שתייה חמה וקרה ואפילו להיזון מקבב מלופף בפיתה.

 

איש אינו יודע כמה זמן יארך "השגשוג" המסחרי הזה. כי פה, בשטח ההפקר שבין מחנה הפליטים למחסום, המציאות שבירה/ פקחי העירייה בחסות השוטרים והחיילים עלולים (כפי שאירע פעמים אין ספור בעבר), בכל שעה, בכל יום, להגיח מהמתחם להרוס באסטות, להחרים סחורות ומשקלים ולקנוס את בעליהם. כי החוק היבש אומר שהמקום מצוי בשטח שיפוט עיריית ירושלים ולאיש מהרוכלים אין, לא יהיה, ולא יכול להיות רישיון עסק.

נהגי המוניות מוסיפים ומספרים על רוטינת הבקרים במחסום ג'בע, על עיכובים מיותרים, בדיקות קפדניות וארוכות ובעקבותיהן דוחות. הכול כדי לעכב את השתלבותם בכביש 60 - עורק התנועה המוביל לירושלים. הסיפורים הם אותם סיפורים, רק להט המספרים כבר שכך. המציאות והצורך לשרוד הפכו את הפלסטינים למעין ספוג. אך גם לספוג יש יכולת ספיגה מוגבלת ואת שיקרה כשתוגדש הסאה לא ניתן לשער.

אל-ג'יב:
"זה הכול לפי החייל," אמר יונס בעל המזנון וסיפר שיום חמישי היה קשה כי בגלל חייל אחד, שבדק והיקשה, רק בשעה תשע הצליחו אחרוני הפועלים לעבור, ואז, יש כאלו שחזרו לביתם: "כי הלך להם יום העבודה."

רועה צאן הוביל עדר כבשים בין עצי הזית שמאחורי גדרות המחסום כשהוא נעזר בכלב שדאג לתחום את הצאן באזור שיועד להן. "זה כלב יהודי," הוא אמר בגאווה. בחורים שנכחו במקום הסבירו בנימת התנצלות שהרועה לא לקח את הכלב מאף אחד, שהרועה קיבל את הכלב מבן אדם אחד מגבעון החדשה כשהיה ממש קטן, שזה לא בלי רשות, שהוא טיפל והאכיל את הכלב, שהכלב שלו...  
מאופי ההסבר ניכר היה שחששו שהיהודיות עלולות לגזול את הכלב מבעליו. וכשאיה הציגה עצמה בפני הרועה ושאלה לשמו, אמר בתימהון וחשש: "את יודעת שאני ערבי?"

נראה שלתושבי הכפר אל-ג'יב אין דעה טובה על שכניהם שמעבר לגדר.