עופר - התעללות

תקיפת שוטר

 על משפטם ועונשם של באסל עבד אלג'עפר עיסא, מועתסם עבד אלג'עפר עיסא ועאסם עבד אלג'עפר עיסא:

 בחודש ספטמבר 2007 נעצרו שלושה פלסטינים, קרובי משפחה, באשמת פגיעה בשוטר, עבירה לפי סעיף 66(א) ו-(ב) לצו הוראות ביטחון (יהודה ושומרון)... תש"ל 1970.

כבר לפי נוסח החוק מבינים ששלושת הבחורים שלנו נשפטים על פי חוקים שנחקקו במיוחד בשביל פלסטינים בשטח כבוש, והוא חל רק עליהם בשטחיהם. כל אחד מהם הואשם כי "תקף שוטר או השתמש כלפיו באלימות או איים על שוטר או העליבו או עשה מעשה אחר הפוגע בכבודו או במעמדו כשוטר".

מה קרה שם שגרם לשלושת הבחורים "לתקוף שוטר או להשתמש כלפיו באלימות או לאיים על שוטר או להעליב אותו וכו' וכו', או לחילופין – מי תקף את מי, ומי השתמש באלימות, ומי איים וכו' וכו'?? המשפט שראינו,  שתכליתו לפי דברי השופטים "בירור האמת", לא נתן שום תשובה מהימנה לשאלות אלו.

גרסת המשטרה: השלושה נסעו ברכב בכביש 60 לכיוון בית אל, ובמהלך הנסיעה ביצע הנהג מועתסם עקיפה מסוכנת תוך שהוא חוצה קו הפרדה לבן רצוף ובניגוד לחוק. שוטר שהיה במקום עצר אותו, החתים אותו על דוח תנועה, והוא חזר לרכב. מיד לאחר מכן יצא עאסם,  הבחור השני, מן הרכב והחל לצלם את מקום ביצוע העבירה בעזרת מכשיר הפלאפון שלו. הבחור השלישי באסל, עמד לדברי כתב האישום "באמצע הכביש ובכך הכריח את המכוניות העוברות לבלום בפראות ולעקוף אותו בצורה מסוכנת תוך חציית קו ההפרדה הרצוף.  השוטר ביקש מעאסם המצלם, לזוז הצידה כדי שלא תיגרם תאונה. עאסם סירב את בקשתו של השוטר בתנועת יד מזלזלת והמשיך בשלו".

אחר כך התפתחה קטטה שכתב האישום מתאר אותה לפרטיה – זה דחף, זה בעט, אלה הצטרפו, אחרים היכו "באכזריות", עוד שוטר הצטרף, עוד אזרח ישראלי שהיה שם ראה, ואי אפשר כמובן בלי נסיון לחטוף את נשקו של השוטר. בקיצור כתב האישום טוען שהלכו מכות:  שלושה בחורים פלסטינים שחזרו מהעבודה, שני שוטרים ועוד אזרח  ישראלי. כולם הרביצו, אבל רק לשוטרים יש אישור חוקי לעשות זאת. בסוף באה ניידת משטרה, אזקו את הבחורים, ולקחו אותם לתחנת המשטרה. כתב האישום מציין כי "כתוצאה מהמכות שהנחיתו עליו מועתסם ובאסל נפגע השוטר בן קיסוס בגבו ובראשו".

הבחורים הנאשמים מספרים סיפור שונה. הם חזרו מהעבודה. באמצע הדרך לכפרם, על המסלול שלהם, עמדה משאית גדולה שחסמה את הדרך. כל המכוניות עברו ועקפו אותה  תוך כדי חציית הקו הלבן הרצוף, שאם לא כן אי אפשר היה להמשיך בנסיעה, אבל השוטרים שהיו שם עצרו רק אותם ונתנו להם דוח. מועתסם חתם על הדוח ועאסם שרצה להביא הוכחה שאי אפשר היה להמשיך בנסיעה מבלי לעקוף את הקו הלבן, ושהכביש היה מלא מכוניות חוצות את הקו הזה, לקח את הפלאפון שלו וניסה לצלם את הסצינה. השוטר ביקש ממנו לזוז, ואחר כך, כדי להדגים את בקשתו, גם דחף אותו, ואז התחילו המכות.

כתב האישום מפרט רק שבאסל שניסה לחטוף את נשקו של השוטר בן קיסוס, נהדף אל המעקה שעל הכביש ונפגע בפניו.

לא שמענו פרטים נוספים איך וכמה נפגעו שני הבחורים האחרים מהמכות שהונחתו עליהם, אבל במהלך המשפט שמענו ועוד איך על אלימות השוטרים, מכות, וגם ענין נסיון החטיפה של הנשק התבדה או לפחות נשכח בדרך.

ברשימת העדים יש חמישה עדי תביעה, בהם שני השוטרים המעורבים בסיפור, שני שוטרים שגבו את אימרות הנאשמים במשטרה, ויוסף רחמים, האזרח הישראלי שנקלע לקטטה והשתתף בה. לא היו עדי הגנה.

במהלך המשפט אמר התובע הצבאי בזו הלשון: "... שלושת הנאשמים מוסרים באמרותיהם גרסאות המתחזות כמיתממות ואומרים שהשוטרים הם אלו שהיכו אותם... כי, טוענים הנאשמים, אחד מהם – עאסם, החל לצלם את מקום האירוע וזו הייתה סיבה מספיק טובה לגרסתם שהשוטרים בלי שום סיבה אחרת יכו אותם... את העובדה שהם עצמם (השוטרים) הפעילו אלימות, הם לא מכחישים, אבל רק כדי לעצור את הנאשמים, והכוח שבהם  השתמשו היה כוח סביר המתחייב והמורשה להם על פי החוק".

 לעניין חומרת העבירה גייס התובע הצבאי בלי שום בושה את הדת היהודית ואמר לשופט חובש הכיפה: "אנו עומדים אחרי יום הכיפורים יום הרחמים והסליחות.  מדובר בעבירה מן החמורות. לא סתם אלימות, אלא אלימות נגד אנשי חוק. ידמיין אדוני מצב בו חברינו השוטרים על כל דבר יחטפו מכות. (אתן שמות לב לביטוי "חברינו השוטרים"? יש פה עניין של החברים שלנו!! לא החוק אלא החברות!) השוטרים... ציינו במפורש שניסו לפנות לנאשמים בדרכי נועם, ניסו לעכבם על פי חוק המעצרים כנדרש, ולאחר מכן השתמשו בכוח פיזי...". הדרמטורג שימחיז את דרכי הנועם הללו שבהן פנו השוטרים לעאסם, באסל ומועתסם יזכה במנוי שנתי לתיאטרון באריאל. 

לסיום אמר התובע הצבאי שגיא גרינפלד, כי מדובר במסוכנות רבה וביקש לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים בענינם.

הסנגור ענה לדברים הללו וחילק על הדברים בתחום הראייתי ובתחום המשפטי. הוא אמר

-כי אין ראיות שיוכיחו את האשמה,

-כי הנאשם עאסם ניסה לאסוף ראיות כדי להוכיחן במשפט תנועה שיהיה נגדו,

-כי מדובר באלימות קשה וברוטלית של המשטרה, כי התובע התעלם מהנסיבות שהובילו להתפתחות הארוע,

-וכי באסל לא נפגע מהמעקה בכביש אלא הוכה בפניו בקת הרובה של השוטר.

אז עד עכשיו יש לנו תלונות הדדיות וזכרון דברים של חקירת הנאשמים:

-אבל לא הוגשה תלונה למח"ש על אלימות שוטרים

-אין חומר ראיות מלבד הזכ"דים של הנאשמים

-אין תיעוד רפואי של הפציעות

-ואין עדי הגנה.

מי שמכיר את המציאות בשטחים הכבושים לא יתפלא למקרא הדברים ובעיקר לנוכח החלטת השופט.

זה, רס"ן שמעון לייבו, הורה על הארכת מעצרו של באסל עיסא עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. שני הנאשמים האחרים יוכלו להשתחרר בערבות אם יפקידו 12,000 ₪ כל אחד מהם וערבות צד שלישי בסך עוד 12,000 ₪ לכל אחד. הערבות תיחתם על ידי תושב ישראל או בעל אישור עבודה בישראל או תושב אזור (פלסטיני), בעל אישור עבודה בישראל.

לנוכח השוד המרושע הזה קל להבין מדוע מיהר הסנגור להגיע לעסקת טיעון שבה יודו הנאשמים בכל מה שיתבקשו, ויוכלו גם לקבל חזרה את ההפקדה הכספית שלהם או לפחות חלק ממנה, כי כל עוד יש להם תיק פתוח במשטרה, הם נכנסים לקטגוריה של "מנועי משטרה", ועמה פג תוקף אישור העבודה שלהם בישראל. בלי אישור עבודה בישראל גם לא יוכלו לשלם את הקנס שמוטל דרך קבע בכל משפט בבית המשפט הצבאי. כנראה גם השופטים והתובעים יודעים את העובדות הללו והם יודעים כי יוכלו להגיע לכל עסקת טיעון שירצו.

כל זה קרה ב-23.9.07.  אחרי חמישה חודשים נתן השופט סא"ל שמואל קידר את פסק הדין. הצדדים הגיעו להסכם שהנאשמים יודו בכתב האישום, והצדדים יטענו לעונש מוסכם. עונשו של באסל היה 7 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו ו-6 חודשי מאסר על תנאי.

חודש אחר כך נתן אותו השופט עם אותו התובע את פסק הדין בעסקת הטיעון במשפטם של עאסם עיסא ועבד עיסא. גזר הדין של שניהם  – 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 2000 ₪ לכל אחד מהם, אשר יחולטו מדמי הערבות.

ככה ייעשה לפלסטינים שהוכו באלימות על ידי המשטרה, רק משום שרצו להוכיח בדרך חוקית את חפותם.