אבו דיס (הפשפש), סילואן, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ג' 29.11.11, בוקר

צופות: 
ענת טואג, לונה (אורחת מארה"ב) , נאוה ג'ני אלישר (מדווחת)
29/11/2011
|
בוקר

 

במשך שעה התעכבנו בצד הפלשתיני של המחסום תוך ניסיון לתאם את חזרתנו לשטח ישראל.

שיח' סעד – 7:30
בוקר קר, הגענו לשיח' סעי עם לונה, האורחת האמריקנית, ועוכבנו בתוך השטח הפלסטיני במשך שעה תמימה.

השתלשלות העניינים:
7:30  שוטר מג"ב,  מודיע לנו ש: "...כמו שכבר אמרתי לכן בעבר, אם תכנסו לשיח' סעד לא תוכלנה לחזור ללא תיאום טלפוני..." (לנו לא היה ברור עם מי מתאמים). ענת ענתה לו שאנו תמיד עוברות במחסום ושיש לנו זכות להיכנס וגם לצאת, כיון שמדובר בשטח B.

7:45  לאחר שסקרנו את המחסום הריק וסיפרנו לאורחת על תולדות המחסום ביקשנו להמשיך בדרכנו. ענת טלפנה לחמ"ל של עוטף ירושלים (חדר המצב של המינהל האזרחי). החיילת לא ידעה מהו ארגון מחסום ווטש אך הבטיחה לנסות למצוא קצין שיאשר לנו את המעבר.

בינתיים, התקרבו אלינו כמה מ 'נהגי המוניות' המחכים ליד מכוניותיהם הפרטיות בציפייה שיגיע תושב מקומי הזקוק להסעה. ביום טוב הם יכולים להרוויח עד 120 ₪. ההיצע רב על הביקוש ומחירי הנסיעה אינם כה גבוהים. אחד הבחורים מוביל אותנו למכולת בה מכינים עבורנו שלוש כוסות קפה לוהט (לא קפה ערבי מבושל אלא קפה בוץ מתוצרת 'עילית'). הוא וחבריו מתקבצים סביב האורחת היפה שלנו, לונה, המחייכת במבוכה. לא נעים.

7:55    החיילת מן החמ"ל עוד לא הצליחה לאתר את המפקד שלה ולנו אסור לעבור במחסום חזרה לכיוון ירושלים.

בינתיים, שלושה שוטרי מג"ב עולים במעלה ההר וצופים בנו מקרוב מצידה השני של הגדר. לי הם נראים מאוד משועשעים. כאילו נשברה שגרת יומם המשעממת.

8:05    ענת מתקשרת למוקד ההומניטארי. ע' שעונה לטלפון, מכיר אותנו ומנסה להשיג את אחד הקצינים.

8:10  נת מקבלת קשר עם ש', קצין מן המוקד ההומניטארי, המבקש ממנה להתקשר בעוד כמה דקות, לאחר שישיג את קצין המת"ק שיוריד הוראה למחסום.

8:15   ענת חוזרת לש', היא אומרת שאם לא יאפשרו לנו לצאת דרך המחסום כנראה ניאלץ לקחת מונית פלסטינית ולהגיע איתה אל מעבר הזיתים. היא שואלת האם לכך הם התכוונו כשדיברו על 'תיאומים'  ועל 'שמירה על ביטחוננו'.

8:25   ש' מבשר שיש תיאום ומבקש שננסה לעבור דרך המחסום. כשהגענו לבידוק ישב בתא שוטר אחר, הוא מעביר את ענת אך עוצרinfo-icon את לונה כשהיא מציגה בפניו את דרכונה האמריקאי.

אני, תקועה מאחור בין שלבי הקרוסלה, נבהלת מהאפשרות שניאלץ לנסוע עם לונה במונית פלסטינית עם הנהג הצעיר והנלהב שכבר הציע לה נישואין... קראתי בקול לשוטר שבתא הבידוק, ודיווחתי לו על החשש שלי מהסתבכות אפשרית, במידה וניאלץ לעשות זאת.

8:27    gנת, עדיין בשיחה עם ש', מסבירה כי לונה היא אורחת מחסום ווטש, ועונדת את תג הזיהוי שלנו. היא מספרת כי גם בעבר היינו מגיעות עם אורחים בעלי דרכון זר ומעולם לא נעצרנו במחסום.

8:30   שוחררתי מבין שלבי הקרוסלה ועזבנו את המחסום.

8:35  מהטלפון שברכב התקשרנו אל ש' להודות לו על עזרתו. הוא התנצל על המקרה ואמר שמה שקרה הוא זה מקרה פרטי שהוא מקווה שלא יחזור, אנחנו מבקשות ממנו שיינתנו הוראות ברורות, שידגישו כי מותר לנו, במסגרת תפקידנו בארגון זכויות האדם שאותו אנחנו מייצגות, לעלות מעבר למחסום ולרדת.

סילואן  – 9:00
שום דבר לא השתנה מאז ביקורנו בשבוע שעבר. לאורך הדרך מיפינו, עבור האורחת, את נקודות הציון של היישוב הפלסטיני ובו משובצים הבתים בעלי הדגל הישראלי.

אבו דיס  – 9:15
סיור לאורך החומה, עד המלון, וחזרה, דרך הבתים שנשארו בצד הישראלי, אך הוקפו מאחור, במימון עצמי, בחומת הפרדה משופרת ויפה בהרבה מהחומה האפרורית הרגילה. בבתים בהם עובר קו הגבול לאורך הקיר המזרחי של הבית, נחסמו כל המרפסות האחוריות בסבכת ברזל מרצפה עד תקרה.

 מעבר הזיתים  – 9:30
תוך כדי נסיעה סיפרנו לחנה על מעללי מג"ב במחסום שיח' סעד. היא הזהירה אותנו כי אם יתעקשו חיילי המחסום על התקנון, לא יתנו ללונה, בעלת הדרכון הזר, לעבור דרך מעבר הזיתים והיא תישלח למחסום בבית לחם (300) או בקלאנדיה. אי לכך, ויתרנו הפעם על כניסה למעבר הזיתים. במבט מבחוץ היה המחסום ריק ולא צפינו בעיה במעבר.