קלנדיה, יום א' 20.11.11, בוקר
05:30 הגענו למחסום. שלושה שרוולים היו פתוחים, אך כבר בשעה זו השתרך תור ארוך מרחבת המתחם ועד הרחוב והיה רושם שכלום לא זז.
05:45 מסיבה בלתי ניראת לעין החלו אנשים בתור לדחוף, לצעוק ולעוט ולטפס על הגדרות.
06:00 אנשים רבים החלו להתקהל ליד השער ההומניטארי.
06:30 מגיעים איש האבטחה מחברת השמירה וקצין, אשר לא מהרו לפתוח את השער ההומניטרי שהיה עמוס לעיפה. נפתחו עוד שני שרוולים אך התור עדיין משתרך בעצלתיים. בשעה זו נפתח גם השער ההומניטארי.
החייל שבודק את אישורי המעבר בשער ההומניטרי, גילה מספר אנשים ללא האישור המיוחד וכעונש החרים זמנית את אישורי המעבר במחסום (כדי "לחנך אותם" בלשונו, כעבור זמן שנראה להם כנצח החזיר להם את האישורים). אחד מ"קורבנותיו" עבר ניתוח בטן והצלקות טרם החלימו והוא חשש לעמוד בתורים הרגילים שמא יפתחו התפרים. כשבקשנו מהקצין להעביר אותו בכל זאת בשער הומניטרי כדי שלא ידחף בקרוסלות העמוסות לעיפה הוא עשה את עצמו כלא שומע. די מיאש!!!