קלנדיה, יום ג' 29.11.11, בוקר

כל הבקרים בקלנדיה קשים ואיומים
כל אדם העובר בקלנדיה מרגיש נגוע בלכלוך ובהתבזות וזמנו אינו שלו עוד. יש ימים שכל דבר נורא קורה בהם. זהו היום, הבוקר המוקדם של  כ"ט בנובמבר.
בשעה  06:00 בבוקר נשמעות עד לחנייה זעקות הזעם והכעס , אנשים רבים חזרו לטפס על הקרוסלות והבלגן שלם ונורא. אין תורים מסודרים רק ציבור גדול וזועם.

מול השער "ההומניטרי" צובא המון אדם. גם הפועלים מנסים את מזלם בתור הזה אך אם לא מעבירים אותם הם נתקעים במקום ואין כל אפשרות להוציאם מן התור הדחוס. כך שבתור זה לא יכולים לעמוד ולעבור אלה שהתור נועד עבורם - קשישים המתקשים לעמוד, חולים ותינוקות.
היום ראינו בתור  "ההומניטרי" גברים גבוהים מניפים תינוקות אל על כדי שלא יימחצו בין הנדחפים. הצלחנו להעביר בתור זקנה שעמדה בקושי רב. אך אפילו הקצין האחראי לא הצליח להעביר זקן לכיוון השער. הקשיש עמד צמוד לגדר ולא הצליח להתקדם גם לאחר כמה פתיחות של השער, מחוסר אפשרות להתקדם.
גברים צעירים שהתייאשו מלעבור מספרים על צלעות שבורות , על בוסים שלא מוכנים לקבל איחור. משמרת של שלושה אקומנים מתנדבים חדשים שרק הגיעו לומדים את המציאות האמיתית.
זהו בוקר של קצינים אחראים ונראה שגם הם די מיואשים.  ס' נענה לכל פניותנו לעזור, השער נפתח יחסית מוקדם, אך בשרוולים התור נמשך שעות. ייתכן שחסרו חיילים או שהם עבדו באיטיות. בתוך כל המהומה והנסיונות שלנו לעזור לממתינים - הסיבות ממש לא משנות.
הזמנים: פועל שהגיע לקרוסלה ב – 06:50 עבר אותה ב -07:30 – ארבעים דקות.  הוא יצא לצד הישראלי ב – 09:05 . בשרוול הוא המתין עוד שעה ושלושים וחמש דקות. סה"כ שעתיים ורבע .
האקומנים עברו בשער ההומניטרי שהתרוקן ב – 08:00 . הם יצאו ב – 09:40 . בשמונה בבוקר יש להמתין שעה וארבעים דקות לבדיקה !
האקומנים סיפרו שמעתה גם הם חייבים לעבור במחסום ולא יכולים לנסוע באוטובוס דרך מחסום המכוניות. לא ברור להם אם הוראה זו נוגעת רק לארגונים הומניטרים או לכל התיירים .
המציאות הנוראה מכה בנו מחדש בכל שבוע. איך  כלאנו עם שלם מאחורי גדרות ומחסומים ומכשולים במרתף של חיינו המוגנים והנעימים. מיהו זה שחושב שיש קשר כלשהו בין ההתעללות האיומה והיומית הזו לבין ביטחון?